אני אוהבת את הגשם , כי הוא מסתיר את הדמעות שלי .

מנסה לחייך אבל לא מצליחה.

מנסה להתמודד עם הכל אבל כלכך קשה לבד..

להתמודד עם כל המכשולים,

כל המכשולים שמופיעים ומפריעים לי לחיות..

מנסה לעכל מכשול אחד, לשמוח..

אבל תמיד בא אחר והורס את הכל.

הלב שלי ריק אין מי שימלא אותו.

כל מי שאהבתי נטש,

חלקם פיזית,

חלקם רוחנית..

אבל הם אינם.

אינם פה לחיבוק,

לחיוך,

לתמיכה..

ואני לבד,

לבד בהתמודדות עם האובדן שלהם עצמם..

לבד בהרגשה..

מנסה לחייך,

להצתלם,

אבל כל מה שיוצא זה חיוך מזוייף,

מן עושה טובה כדי שלא ישאלו..

כי בעצם אין מה לענות.

כל מה שיש בי זה שאלות,

שאלות שאפילו לי אין את התשובות להן.

אין לי תשובה לשאלה למה נשארתי לבד,

למה תמיד רע לי,

למה כל פעם כשאני מנסה להתמודד עם דבר אחד אחר מגיע,

למה כל האנשים שאני אוהבת הולכים-מתרחקים ממני.

כלכך הרבה שאלות ואין תשובה.

הבטחתי לעצמי שזה יהיה החופש המושלם..

האחרון עם החברות, החברים,השכבה,

וכל מה שאני רואה זה אוסף של רגעים רעים- חוויות רעות,

שמתוכם מדי פעם מציצים רגעים טובים..

אבל הם כלכך קטנים ומזעריים שלא מרגשים בהם.

והלב שלי,

הוא כלכך ריק.

כל דבר שאי פעם הייתי רגילה אליו נעלם,

והלב?!

הוא לא יודע להתמודד לבד,

הוא לא יודע לסתום לבד את כל החורים שנוצרו בו,

הוא צריך אנשים שיעזרו לו,

שיתמכו,

אבל לי..

לי אין כאלה,

אז הלב שלי,

נשארו בו כלכך הרבה חורים שלא הצליחו להסתם,

ואני בספק אם אי פעם יצליחו.

כל החורים האלה;

אנשים שאהבתי,

רגעים,

מקומות,

הרגשות,

דברים שלא יחזרו נעלמו,

והותירו אחריהם חלל ריק של שיברון לב וריקנות.

נותרתי אדם חי-מת בודד.

שמחפש לחזור לעצמו,

נאבק ומקווה להצליח.

מקווה שיהיה טוב.

וכמו שאדם אהוב פעם אמר לי :

"וגם כשקשה, תשכחי מהכל...

תדעי שיהיה טוב, חייב להיות...

אם לא עכשיו אז בעתיד...

תפסיקי לחשוב על דברים אחרים, תתרכזי בעצמך..

תעשי מה שאת יודעת שיעשה לך טוב בלב...

וגם אם זה קשה, תזכרי, זה חשוב...

זאת הדרך היחידה, להתגבר ולשכוח...

ואם אין כוח...

אז ממשיכים לנסות, וזה יבוא...

ההרגשה תשתפר...

כי יהיה טוב...

חייב להיות"

יהיה טוב חייב להיות!!