תימן 2007/2008

החלטתי לאחר זמן מחשבה (בגלל זה לא כתבתי הרבה זמן) ממושך לחזור לתימן, אולי לצמיתות בגלל שאני לא מתחבר לארץ ובגלל היחס שאני מקבל בארץ, אני לא מכליל פשוט אני מתחבר יותר לתימן, ואני יש לי שם חברים ומשפחה, ופה נתתי לאנשים הזדמנויות וקצת זמן להתרגל כנראה שזה לא זה אז היה נחמד אולי עוד כמה זמן נפגש ואני אחזור לארץ.

נ.ב

  אם אתם שואלים איך אני מתכוון לחזור לתימן אז זה ברגל. כי אין מטוסים ישרים ולא עקיפים כי המדינות השוכנות שם הן לא בשלום עם ישראל לפי מה שהבנתי. היה נעים להיות פה ולקבל מכות מ-5 אנשים ומעלה ולספר לכם חויות שהיו לי פה ולהתאשפז בישראל. ביי. 

היום אספר לכם על תימן שאני הכרתי, כל מה שאפשר לספר לכם עליה: 

1. יש לנו צבא קטן שהוא יותר נכון משמר המלך האאוה ה-3 וגם שומר על סדר. 

2. יש לנו רובים ישנים שהשתמשו בהם במלחע"ה-2. 

3. מבין מדינות ערב אנחנו הכי חלשים ואף לא רוצה לתקוף אותנו בגלל שאנחנו כל כך חלשים ואומללים. 

4. רוב התמנים היהודים עובדים במסחר ולא מרויחים כלכך כי אין שפע כמו בישראל ומדינות אחרות. 

5. והרבה לומדים תורה ומתפללים.

6. אין לנו שדה תעופה ובקושי יש מכוניות ואין אוניות כי לממלכה תקציב לרכוש את כל הדברים האלה חלק מהתמנים משתמשים עדיין בחרבות. 

7. ואחרון. אנחנו נוהגים להתחתן שמה בגילאים צעירים, בגלל שאנשי הממלכה מותר להם לקחת כל אישה שהם רוצים אבל לא נשואה בגלל זה אנחנו מתחתנים בגיל צעיר מאוד 9 והלאה.            

זהו הספסל הקסום שלי, בו אני ישן מדי לילה מביט בכוכבים מתמתח, חושב על החיים העלובים שלי, חושב עד כמה אני עלוב.

לפעמים באה ילדה מוזרה ומתחילה לחפור לי בשכל על כמה יפה הוא הירח, כמה קסומים הם הכוכבים,ושכל הגן מלא בהשראה בלה בלה האוויה.

חוצפנית קטנה, באה ואומרת לי "זה הספסל הקסום שלי" ואני משיב לה "הכיסא נמוך מדי מוך מי מוך מדי".

אח יש משהו בדבריה, הכיסא באמת קסום יש בו משהו פסטורלי כזה, האווירה שמה טובה, לפעמים יוצאים השכנים ושואלים "ראיתם כלב לבן?", ואז בחיוך אומרת טוב תודה אנשים טובים יש בתל מונד ברחוב הדולב בגן הקסום בשעות הערב.

בהמשך בעזרת השם אני יעלה תמונות נוספות של הגן הקסום ושל שאר הגנים הלא קסומים, ושל הילדה ההומלסית שבאה להציק לי ולחפור לי.