| 11/2007
אנטי-פתי גיליון 2234 27/4/06
לא יאמן, אבל לפעמים (רק לפעמים) המלונאים צודקים. כמה מילים על חופים נקיים, נמלים מופרטים, גבולות פתוחים ו-40,000 בדלי סיגריות זרוקים. ולסיום, מילה רעה לכבוד המתים ואחת טובה לזכותם של תושבים כועסים. הפעם הם צודקים.
מינימום היגיון
בדרך כלל אני נהנה לרדת על המלונאים שבוכים כל הדרך לבנק, אבל הפעם, נראה שיש להם טיעון. השבוע, יצאה המחלקה הכלכלית בהתאחדות המלונות בהודעה, לפיה: "העלאת שכר המינימום עלולה להביא לפגיעה אנושה ביכולת התחרות של תעשיית המלונות בארץ". מחישוב שערכו במחלקה עולה, כי תוספת של 100 ₪ לשכר, תגדיל את ההוצאות בענף בכ-40 מיליון שקל בשנה. ואת זה מבטיחים בהתאחדות, הם לא יוכלו לשרוד. לטענת המלונאים, העלאה כזו תגרום למלונות הפסדים עוד לפני שלוקחים בחשבון הוצאות פחת ומימון, והתוצאה תהיה פגיעה קשה בכושר התחרות של המלונות ביחס לשוק המקומי וביחס לתיירות נכנסת. יענו, אם פרץ יעלה את שכר המינימום ל- 1000 דולר, תשכחו מחדרי בתי מלון חדשים, ממחירים נמוכים מטורקיה, ובכלל אל תבואו להתלונן שהתיירות צומחת צמיחה שלילית. האמת, הפעם הם צודקים. העלאת שכר המינימום לא רק תביא לפיטורי אלפי עובדים ולהקטנת היקף המשרות של אלפים אחרים, היא ללא ספק תיפול על כתפיהם של בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, ובעיקר באזורי פריפריה כמו אילת. מה לעשות, כשהם צודקים, הם צודקים בשם כולנו.
אין כבוד למתים
לעיריית אילת אין כסף. ידוע. עיריית אילת רוצה לעשות לרווחת התושבים, למרות שאין לה כסף. גם זה ידוע. אבל בחייאת רבאק אין לכם שם בעירייה גבולות? ככה להפוך את הכיכר שליד מרכז רזין (הפרטי) למצבה למתים? לא גלשתם קצת? קצת הרבה האמת. עם כל הכבוד לזכרה של המנוחה לבית רזין, שמשפחתה ודאי תרמה מכל הלב להנצחתה המכורכרת, האם זה המקום? האם ראוי להפוך כיכר מרכזית בעיר לכיכר של מוות ועוד של 'סתם' אדם מן היישוב, לא חס וחלילה איזו דמות בעלת שיעור קומה ציבורי. סתם גברת שכבודה במקומו מונח ושהממון מצוי בכיס משפחתה ועירייה אחת עם הרבה כוונה טובה ומעט מאוד טאקט וכבוד למת, אבל הרבה כבוד לכסף, ומה שהכי מעצבן, עם מעט מאוד כבוד לנו, החיים, שצריכים להיתקל במצבה החיה הזו יום יום, שעה שעה. ועל זה נאמר - הכסף יענה את הכל.
לא סופרים אותנו
נציגי המשרד לאיכות הסביבה ורשות הטבע והגנים שמחו לבשר לכולנו כי במסגרת תוכנית 'חוף נקי', שמטרתה להעלות את מודעות הרשויות המקומיות והציבור לחשיבות שמירת ניקיון ותחזוקת החופים הבלתי מוכרזים, עולה, כי הציבור הישראלי החל להפנים את מסר 'חוף נקי' בצורה מובהקת וכי בבדיקה שנערכה על ידם לאחר חופש הפסח, נמצא, כי חופי ישראל הבלתי מוכרזים נמצאו נקיים. אלא שאליה וקוץ בה. בחינה של הנתונים שהעבירה הרשות מצביעה, כי אלו לא טרחו כלל לבקר בחופי אילת לאחר החג. אם הם היו מגיעים לכאן, הם לבטח היו מגלים 40,000 בדלי סיגריות שנאספו ונספרו על ידי מתנדבים בחוף הדרומי והררי שקיות פסולת שהותיר אחריו התייר הישראלי המכוער. אבל למה להרוס סטטיסטיקה כל כך יפה עם עובדות?!
רשמו לפניכם חלום
ביום שלישי האחרון, התקיים בטבריה כנס 'תיירות הגבולות' בחסות משרד התיירות ובשיתוף מרכז פרס לשלום. בין שאר הנואמים המכובדים, נאם גם אחד ד"ר אלון גלבמן, מרצה בחוג ללימודי תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת, שהסביר את המונח 'תיירות גבולות', שמציין פיתוח תיירותי באזורי גבולות. רוצים דוגמה? בבקשה - 'משולש הזהב' בדרום מזרח אסיה, שם נפגשות תאילנד, בורמה ולאוס. האזור הזה, בתוספת בתי מלון חדישים וקזינו, הפך למגנט תיירים. עוד גבול עם רייטינג היא חומת ברלין, שתיירים פשוט מרטיבים על צילום מזכרת לצידה, ובין ארה"ב לקנדה תמצאו פארקים משותפים לשלום. מה לעשות אנשים פשוט אוהבים לראות ולהצטלם ליד גבולות ועוד יותר, ליד גבולות לשעבר. כשמדברים עם גלבמן על אילת, הוא נשמע פורח - 'ריביירת הים האדום' היא החלום הרטוב שלו. טאבה, עקבה ואילת, מהוות משולש תיירותי מושלם, כשכל צד הוא מוקד תיירותי בפני עצמו. לטענת גלבמן, החסמים כרגע הם בעיקר ביטחוניים ופסיכולוגיים, וממש חבל על כל שנות השלום שכבר בוזבזו עם המצרים והירדנים. בחור נאיבי גלבמן. אבל מה היינו עושים בלעדי חולמים שכמותו?!
?למי טובה ההפרטה
השבוע, התבשרנו, שוועדי שלושת הנמלים הגדולים וביניהם נמל אילת חברו להקמת פורום משותף, במטרה להתדיין כחזית אחת מול הנהלות הנמלים וההסתדרות. בראש הפורום יעמוד ראש הוועד של נמל חיפה, דודו פרץ. הוועדים אולי מדברים על הפורום כמכשיר להתדיינות, אבל כל בר דעת שראש על כתפיו מבין שהפורום הזה משמעותו חזית אחידה בדרך לשביתה הבאה. רק על מנת לקבל מושג עד כמה חזקים עובדי הנמל על מעסיקיהם, אפשר ללמוד מראיון שנתן פרץ לעיתון 'הארץ' לפני כשלושה שבועות, בו הוא מודה בפה מלא כי: "מי שהרוויח מהרפורמה בנמלים הם העובדים. קיבלנו 100 אלף שקל ברוטו ותוספת שכר של 21% ולא שכחנו את העובדים החדשים והזמניים, שקיבלו מיד קביעות בעבודה ותוספת שכר של 50%". אכן משתלם לעבוד בנמל. ואם אתם חושבים שזה יעזור להנהלות הנמלים להביא מעט שקט לבסיסיהם, טעות בידיכם. כי ככה זה כשנותנים לוועד תורן, הוא מיד רוצה את כל הספינה... וכך, נראה כי פרץ כבר מכין את הקרקע לשביתה הבאה ומזהיר, כי ההתחייבות של עובדי הנמלים להימנע משביתה שבירה כיום יותר מתמיד. בנמל חיפה כבר פרצה מחלה מסתורית שהשביתה את עבודת הרציפים, כשכל העובדים הגיעו כשהם מצוידים באישורי מחלה. ממחר, כבר יש להם גם פורום. גולבר, לתשומת לבך.
ולסיום צל"ש
למפסידה הגדולה של השבוע, עמותת 'פעולה ירוקה', שניסתה, באמת שניסתה לתקוף את עיריית תל אביב בבית המשפט העליון, בניסיון להביא להורדתם של שלטי הפרסום האלקטרונים שפשו בכל צומת וכיכר ברחבי ארצנו (וגם אצלנו). ניסתה וכשלה. העליון סירב להתערב בשיקול דעתה של העירייה, וכולנו הפסדנו הזדמנות של פעם בחיים לתקדים, שיאפשר לנקות מעט את הרחובות מפרסומות ולהשיבם בחזרה לידינו התושבים. כעת, כל שנותר לנו הוא להמתין בצפייה דרוכה לפסק הדין בעתירה שהגישו תושבי רמת השרון נגד שלטי החוצות הענקיים שהציבה להם העירייה בראש חוצות. התושבים מתלוננים על הכיעור, הפגיעה בנוף והסיכון הבטיחותי שמתלווה לשלטים הללו. השלט הספציפי שהעלה להם את הסעיף, הוא משהו צנוע, 80 מטר אורך ו-17 מטר גובה, שהוצב בפי גלילות. בעיריית רמה"ש אומרים שהעתירה פוליטית והכל באשמת האופוזיציה. ואני אומר, שאפילו אם זה נכון, המלחמה אמיתית והכוונה נכונה ורק הלוואי שבית המשפט ילבש מגן ביצים ויעדיף את איכות חיינו על מזומני המפרסמים. אצלנו באילת, הרס שילוט החוצות הזה את העיר מזמן. אבל העיקר שהעירייה גובה את היטל השלטים כמו שעון שוויצרי. להתראות בפרסומות...
| |
אנטי-פתי גיליון 2228 16/3/06
כמה הערות לסדר היום המקומי = על נינט, שרון סטון, יעקב טרנר ומכתש רמון = אה וגם פמלה אנדרסון לקינוח הדבש, שיהיה, למה לא
אם באה השמש
עיריית תל אביב מתעתדת להקים חוות קולטי שמש על גג בניין העירייה, כך לפחות עולה מתוכניות שהוגשו לאחרונה לקראת שיפוץ הבניין הוותיק שבכיכר 'רבין'. על נפלאות השמש כיצרנית אנרגיה סולרית אין צורך להרחיב, העסק עובד כבר הרבה שנים ברחבי העולם ואפילו מצליח לחסוך די הרבה ג'ובות. בעולם ישנם כיום כמיליון בתים שעושים שימוש באנרגיית שמש בלבד. בארצות הברית למשל, יש כיום יותר מ-300 אלף בתי מגורים סולאריים, ובגרמניה נבנו 50 אלף בתים כאלו. מדובר במקור אנרגיה יעיל, נקי ובעיקר חסכוני, שמפחית את תלות העולם במדינות הנפט. אם לוקחים בחשבון שכמעט כל הנפט נמצא אצל הבני דודים מארצות ערב, אין צורך להרחיב עד כמה הדבר חשוב עבורנו. עכשיו צאו וחשבו עד כמה אטרקטיבית אילת עבור מיזם מהסוג הזה. כל מה שנדרש הוא ליצור קשר עם יזמים בארה"ב ובגרמניה שכבר מנוסים בתחום ולהציע להם את אילת כעיר מודל ראשונה שתעבור בהדרגה לשימוש באנרגית שמש בלבד. שמש הרי יש לנו בלי הגבלה, אז למה להגביל אותה לדודי השמש בלבד? אז איך זה שדווקא בתל אביב הצליח סגן ראש העיר פאר ויסנר להעביר במועצת העיר הצעה לפיה יפעלו כל מוסדות הציבור והחינוך בתל אביב באמצעות אנרגיה סולארית, ובאילת עדיין ישנים?!. ולכל הספקנים, זה לא מדע בדיוני, בסוף זה הרי יקרה, אז למה לא להחליט להיות בעלי החזון כבר היום.
נינט תעשי לנו ילד
עיריית אילת שיחקה אותה הפורים. גרעון או לא גרעון, השנה החליטו שצריך לחגוג בגדול, מה זה בגדול, בנינט. אמרו ועשו. בזמן כתיבת שורות אלו, עדיין לא החל ה'פורים שפיל', כך שעדיין לא ברור אם מדובר בסיפור הצלחה, אבל מצד שני אם נינט כבר על המטוס, איך אפשר להיכשל?!. אז רגע לפני שכולנו נשתכר (ברור שמיין), מילה טובה לפרנסי העיר, לא רק על הנינט ושאר תחפושות, אלא על ההחלטה למקם את הקרנבל כולו בשדרות התמרים. שיעשה קצת טוב בנשמה לסוחרי העיר.
המלכה האם בכיכר העיר (צילום: י. בן יתח)
ככה כן בונים חומה
ואם כבר לעשות טוב לעיר, הערה אישית למאיר יצחק הלוי. לא מאוד רחוק מאיתנו, יושב ראש עירייה שמתמודד עם עיר בעייתית לא פחות, אם לא יותר מאילת. קוראים לו יעקב טרנר, והוא ראש עיריית באר שבע. למען הגילוי הנאות, אני חייב להזכיר שמדובר בדוד שלי, אבל לא בגלל זה אני מצדיע לו השבוע, אלא דווקא בגלל ההירתמות שלו לסיוע לעסקים קטנים בעירו. הטרנר הבין את מה שבאילת מסרבים להפנים, שעיר קמה ונופלת על עסקיה הקטנים. בגלל זה הוא החליט וגם קיים שורה של הטבות כספיות, כן מאיר, כספיות ומשמעותיות, לעידוד הפעילות העסקית בעיר. המטרה: להביא להקמת מפעלים עתירי ידע, חברות 'סטארט אפ' ומפעלי תעשיה בבאר שבע. התוכנית המדוברת מעניקה פטורים, הנחות והקלות שינתנו בנוסף לאלה הניתנים על ידי המדינה, מכוח חוק לעידוד השקעות הון בישראל והיא מגלמת שלושה סוגי הטבות: חיוב מופחת בשעורי הארנונה, דחיית תשלומים ופטור מתשלום היטלים בגין 'תשתיות על'. את ההטבות הללו יקבלו מפעלי היי טק וחברות 'סטארט אפ' שיזכו לשעורי ארנונה מופחתים על פני ארבע שנים, כאשר בשנה הראשונה החיוב הוא 0%, בשנה השנייה - 25%, בשלישית - 50% וברביעית - 75%. כמו כן, תדחה גביית תשלומי הארנונה המופחתים בארבע שנים לכל חיוב, ללא ריבית והצמדה. חוצמזה יהיה גם פטור על היטלי פיתוח לעירייה (חוץ מהיטלי מים וביוב). האמת, שיש עוד כל מיני סעיפים יבשים בתכנית הגאונית הזו, אבל את הפרינציפ הבנתם. עכשיו, כל מה שצריך לעשות זה להרים טלפון ללשכה של טרנר ולבקש שיעבירו במייל את התכנית המוכנה, נראה לי שהוא יסכים בשמחה, ואז גם רצוי ליישם אותה ומהר.
שמעון דא אולמרט נייט
אז היה יום אילת ואומרים שלא היה משהו. כאילו, איך שאולמרט הודיע שלא יגיע (בגלל תנאי מזג האוויר עאלק), ירדה הרוח למארגנים, והקהל הצביע ברגליים ולא ממש הגיע. ניחא. מי שכן הגיע, אולי בגלל שהמטוס שלו לא שמע על "תנאי מזג האוויר שאינם מאפשרים זאת", הוא שמעון פרס. האמת לא הגיע להרבה, רק לזרוק כמה מילות נימוסין וכבר הוא בחזרה במרכז, אבל לפחות הגיע. מני פאר, שהנחה את הערב, קרא לו לעלות לבמה, ואמר לו: "אם אתה הולך עכשיו, לפחות תחתום על שני בקבוקי יין למכירה פומבית", אז הפרס חתם, בטח חתם. כל בקבוק נמכר בעשרת אלפים שקל הבקבוק. עכשיו תחשבו כמה יהיה שווה בקבוק כזה בעוד ארבעים שנה...
תשכחו מהמנגל
כותרות העיתונים זועקות: "המנגל של יום העצמאות בסכנה". ארגנטינה, שמספקת 40% מצריכת הבשר לישראל, הודיעה במפתיע על הפסקת הייצוא, בשל חשש מפני עליית מחירים ושאר צרות אינפלציה. משרד החקלאות שלנו שלח מיד צפירת הרגעה למשפחת ישראלי מוכת ההלם והודיע, שמלאי הבשר בארץ לקראת פסח מובטח, אבל הוא לא ממש מוכן לחתום מה יהיה ביום העצמאות. אישית, אני מאחל לממשלת ארגנטינה שתדבק בחרם ויפה מנגל אחד קודם. פסח בלי מנגליסטים. חזון אחרית הימים.
הגודל כן קובע
מאז שאני ילד, בכל טיול חג ומועד, איך שעוברים ליד מכתש רמון, אני זוכר בבירור את המדריך מסביר לכולנו שישראל התברכה בים הנמוך בעולם ובמכתש הטבעי הגדול בעולם, הלא הוא מכתש רמון, והנה אני פותח עיתון השבוע, רק על מנת לגלות שלא מכתש ולא נעליים. המכתש הטבעי הגדול בעולם התגלה במדבר סהרה ותסלח לכולם הערבה שלנו, כי צריך לעדכן את גינס וכו'. לא שאני לא אירדם בלילה בגלל התגלית, אבל בחייאת, כל כך מעט נחת יש לנו בארץ הזאת, נפט יוק, גז חפשו במצריים, מים בקושי, אז גם את התואר הדבילי שכבר הצלחנו לגרד בגינס אתם מעבירים לגויים. תתביישו.
ולקראת פיזור
איך, תסבירו לי איך קרה ששרון סטון היתה, פיזזה, צחקקה ורקדה בכל המסיבות של כולם ורק לאילת היא לא הגיעה?, לא מספיק הבריזה לנו מדונה, אז, כשהבטיחו שתבוא לאיזו חתונה ובסוף נשארנו עם הדיסק?, שמישהו ייקח אחריות על המחדל ומיד, ולפני שנפספס את הבלונדה הבאה, קחו לצומת לבכם שפמלה אנדרסון אף היא בדרך אלינו (תמורת 200 אלף דולר לאיזה קמפיין, שזה שווה בערך לשלום העולמי של שרון, לא?!), אז לפני שיהיה מאוחר, אל תגידו 'לא ידענו', תרימו טלפון ותשריינו אותה בקטנה לאיזה וויקאנד מודרך בשכונה ושתהיה גם לכם שבת שלום.
| |
אנטי-פתי גיליון 2259 26/10/06
איש החודש
איגוד המפרסמים בחר בדוד פתאל, המנכ"ל והבעלים של רשת מלונות פתאל, כאיש השיווק של חודש ספטמבר. עם בחירתו, מגיעות שבע השנים הטובות של דוד פתאל לשיא. ממלון מרידיאן ועד היום, עם מחזור כספי של 550 מיליון שקל ויותר מ-3000 עובדים, רשת פתאל היא כיום רשת המלונות הגדולה בישראל. עם 15 בתי מלון ועוד ארבעה מלונות שזה עתה נרכשו בגרמניה והיד עוד נטויה, היא מראה אבק למתחרותיה, הוותיקות כל כך הרבה יותר. לדברי פתאל האיש, בתוך שנתיים תמצאו אותו גם באוסטריה, שוויץ, גרמניה ומזרח אירופה. השוק הישראלי כבר קטן עליו. ללמדך שמי שמכוון גבוה, פוגע גבוה, אבל ללמדך עוד תובנה אחת קטנה לכל מי שחשב שאילת היא קו ישיר אל הבינוניות. מסתבר שגם מכאן אפשר לקפוץ אל השוק האירופי ועדיין לשמור על תפקיד מפתח בשוק המקומי. חוקי המקרו והמיקרו דומים לעיתים עד שזה כמעט מעליב. מגרש ועדי העובדים שלנו, עובד על פי אותם עקרונות בדיוק כמו המגרש של הגדולים, ההבדל נמצא רק במספרים. גם של התיירים וגם של הדולרים. את המשוואה הזו פתאל פיצח, כשהבין שהכסף נמצא בתיירות הפרימיום, זו של מלונות שלושה כוכבים שנוגעים בארבע, אבל לא בדיוק. תן להם את מה שנראה יותר, במעט פחות, אבל עם רווח תפעולי של 30 אחוז. זו כל התורה כשדוד פתאל עומד על רגל אחת.
פתאל, שנישא על גבי גל של תקשורת מפנקת ופרגון מקצועי, רשם לעצמו קילומטראז' נאה של סופרלטיבים. בכתבה מפרגנת במיוחד, מידי אמיר מרום, מ'מעריב', שקילס בו שבחים של מי שעושה בית ספר לקולגות שלו, תואר פתאל כמי ש: "יש לו חושים עסקיים מפותחים מאוד, ומזהה את כוחות השוק ולא מהסס לקחת סיכונים".
אבל לא בגלל אלו הייתי מכבד אותו בתואר המחניף, אלא דווקא בגלל דברים אחרים שאמר עליו מרום, ואני לא בטוח שידע בעצמו לאן בדיוק אני מכוון. מרום מסביר, כי פתאל: "אחראי במידה רבה לשינוי מהותי בראייה הכלל מערכתית בענף". אפשר שמרום כיוון לחתימה המרשימה עם רשת מלונות Golden Inn'', ששדרגה את הרשת לאירופה, אבל אני דווקא מביט בתחנת המוניות שהקימה הרשת באילת, לא משום שממש היה דחוף לה להתפרש לתחומי עיסוק חדשים, כמו שהיה חשוב לפתאל לשפר את השירות והרמה ולהעלות את הסטנדרט ואת הסטנדרט מעלים רק תוך כדי לימוד. ועל מנת ללמד, אתה קודם כל צריך להיות הבוס, להכתיב את הטון, לקבוע את הסטנדרט ולהכשיר את הנהגים, שילמדו לנהוג בנימוס, שילמדו ללבוש מדים, שיתגאו בסמל התחנה ויכבדו אותה ואת הלקוח ואת העיר שלהם ולכן גם את עצמם. מאותה סיבה ככל הנראה הוא גם מצא עצמו עומד בראש התאחדות בתי המלון באילת. ואחרי שגמר להבין שתיירות זה מכלול של שירותים שעוטף את התייר, ולאחר שהביט למעלה והבין שהדג יכול לשחות מהר רק אם יש לו ראש טוב, הוא הביט בחזרה אל תוך הארגון בראשו הוא עומד והכריח את כל העובדים שלו ללמוד קורס בשפה זרה. קודם כל כי זה טוב לעסקים, אבל גם משום שזה ישדרג את העובד. בעל כורחו. עכשיו כשהרשת היא כבר אירופית, יש גם גזר מאחורי המקל. מי שישתלם וידבר בשלל שפות, יש לו לאן לצמוח בתוך המערכת. הרחק מחוץ לאילת. אבל לא לבית ספר הזה אני מכוון כשאני מתכוון שמגיע לו הפרס. אני דווקא נזכר ב-20 הסטודנטים לבישול מבית הספר היהודי 'שניאור' בפריז, שהגיעו להשתלם במשך ארבעה חודשים במלונות הרשת, במסגרת מבצע של הרשת עם הסוכנות היהודית, אני מדבר על אימוצו של החייל הבודד הפצוע, מיכאל ניסמוב, פצוע מלחמת לבנון,שזכה לאירוח מלא עם אימו שהוטסה לאילת לאחר שלא פגשה בבנה למעלה משלוש שנים. כן. התפיסה הקהילתית, זו שמנחה חלק ממנ"כלי המלונות באילת, אבל בהחלט לא את כולם. זיו גולדשטיין מהנסיכה הוא כזה, רשת 'ישרוטל' גם כן, אפילו מול הים שאינו מלון הבין את חשיבות הקשר פנימה עם הקהילה. רשת פתאל הצעירה למדה מהגדולים ומחזירה להם בשיעור משל עצמה. מי שרוצה לשרוד כאן לשנים, כחלק מהמרקם המקומי, לא כנגע זר, או חטוטרת כלכלית על גבם של פועלי העיר, ראוי שידע לחבק אותם בחזרה, ולהודות להם כשצריך, כך שהם ישיבו לו כגמולו ויכתירו אותו לאיש החודש שלהם, גם בחודש הבא. אחרי הכל, הכתר שלהם, חשוב פי כמה מזה המחמיא של איגוד המפרסמים.
תיקון חצות
בשבוע שעבר קבלתי על העדר הפסטיבלים באילת לעונת החגים הנוכחית ומיד 'ננזפתי' רבות. ודאי גם ודאי שהיה לאילת פסטיבל אחד מרשים וססגוני להציע לאורחיה בשבוע החולף, פסטיבל סיום צום הרמאדאן, הלא הוא העיד אל פיטר, שנחגג לראשונה בקול הלמות הדרבוקות באירוע ארצי, בחופי הים שלנו והיווה אלטרנטיבה הזויה משהו, לכל היהודים שחשו צורך בלתי נשלט לפסטבל את החגים ולא באו על סיפוקם החילוני. Esc יש לאן...?!
ובמקום הראשון
עד לשנת 1991, היו באילת, לא להאמין, 3900 חדרי בתי מלון. היו אלה 15 השנים האחרונות, שהביאו לקפיצה המשמעותית במספר החדרים ואם לדייק, אז מדובר בתוספת של 7000 חדרי בתי מלון מאז ועד היום. כך לפחות עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדובר אם כן בעליה של 180 אחוזים, שהיא מרשימה לכל הדעות, ומבחינה זו, ראוי לדעת, כי אילת מובילה בשיעור בניית חדרי בתי המלון בשנים אלו. רק לשם ההשוואה, הובילה את המדרג, עד לשנת 1997, ירושלים, בעוד שכיום היא מפגרת אחרי אילת עם 9100 חדרים בלבד. ב-15 השנים האחרונות, צמחו מספר החדרים בירושלים ב-26 אחוזים בלבד, ובחיפה ב-66 אחוזים, ל-1500. נתניה צמחה בשנים אלו ב-28.5 אחוזים ומספר החדרים שבה עומד על 1800, ובטבריה, שצמחה שנים אלו ב-8.25 אחוזים, ישנם כרגע 3900 חדרים. ים המלח עומד על מצבת של 4000 חודרים, המהווים תוספת נאה של 150 אחוזים בעשור וחצי האחרונים, ורק תל אביב מדשדשת מאחורי כולם עם עליה בת 15.6 אחוזים בלבד מאז 1990 והיא מתהדרת נכון להיום ב-5900 חדרים בלבד. נעים לדעת שאנחנו במקום הראשון, בענף שהרוויח בשנת 2005 600 מיליון שקל. ולמי שממש רצה לדעת עד כמה רווחי להחזיק מלון בישראל, כדאי שתדעו שהסכום הזה מהווה 11 אחוזים מהכנסות בתי המלון, שעור לא גבוה במיוחד, שמלמד יותר מכל על יוקר עלות הייצור והתפעול בארץ. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי השכרת חדרים מהווה רק 50 אחוזים מהכנסותיו של בית מלון שלפחות מחצית מהכנסותיו מגיעה משירותים נלווים. ולמי שממש רוצה לעשות השוואה מלאה, שילך לספור את מספר חדרי בתי המלון שממתינים כיום בסיני. המספרים מבהילים במונחי תחרות ישראלית וכבר מזמן הותירו את ה-30,000 מאחור. איזה מזל שבן לאדן איתנו. Esc, אין אלטרנטיבה לאן...
הטרדה מינית
דיווחים חמים מגזרת הערבה מספרים על עדר יעלים חרמנים שמטריד מינית את היעלות השכונתיות. אולי זה הסתיו שמריח באופק, אולי זו פשוט נורמה חייתית שפשתה בכולנו עוד משחר הבריאה וכמה נשיאים שלא נעמיד לדין, בסוף זה תמיד יראה אותו הדבר - הוא נעמד תרתי משמע על שלוש רגליו האחוריות והיא, בורחת כמה גבוה שרק אפשר עד לצמרת העץ. Esc, אין לאן...
צילום: ד"ר בני שלמון
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
מין: זכר
MSN:
absolute.me
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
