אנטי-פתי גיליון 2259 26/10/06

איש החודש
איגוד המפרסמים בחר בדוד פתאל, המנכ"ל והבעלים של רשת מלונות פתאל, כאיש השיווק של חודש ספטמבר. עם בחירתו, מגיעות שבע השנים הטובות של דוד פתאל לשיא. ממלון מרידיאן ועד היום, עם מחזור כספי של 550 מיליון שקל ויותר מ-3000 עובדים, רשת פתאל היא כיום רשת המלונות הגדולה בישראל. עם 15 בתי מלון ועוד ארבעה מלונות שזה עתה נרכשו בגרמניה והיד עוד נטויה, היא מראה אבק למתחרותיה, הוותיקות כל כך הרבה יותר. לדברי פתאל האיש, בתוך שנתיים תמצאו אותו גם באוסטריה, שוויץ, גרמניה ומזרח אירופה. השוק הישראלי כבר קטן עליו. ללמדך שמי שמכוון גבוה, פוגע גבוה, אבל ללמדך עוד תובנה אחת קטנה לכל מי שחשב שאילת היא קו ישיר אל הבינוניות. מסתבר שגם מכאן אפשר לקפוץ אל השוק האירופי ועדיין לשמור על תפקיד מפתח בשוק המקומי. חוקי המקרו והמיקרו דומים לעיתים עד שזה כמעט מעליב. מגרש ועדי העובדים שלנו, עובד על פי אותם עקרונות בדיוק כמו המגרש של הגדולים, ההבדל נמצא רק במספרים. גם של התיירים וגם של הדולרים. את המשוואה הזו פתאל פיצח, כשהבין שהכסף נמצא בתיירות הפרימיום, זו של מלונות שלושה כוכבים שנוגעים בארבע, אבל לא בדיוק. תן להם את מה שנראה יותר, במעט פחות, אבל עם רווח תפעולי של 30 אחוז. זו כל התורה כשדוד פתאל עומד על רגל אחת.
פתאל, שנישא על גבי גל של תקשורת מפנקת ופרגון מקצועי, רשם לעצמו קילומטראז' נאה של סופרלטיבים. בכתבה מפרגנת במיוחד, מידי אמיר מרום, מ'מעריב', שקילס בו שבחים של מי שעושה בית ספר לקולגות שלו, תואר פתאל כמי ש: "יש לו חושים עסקיים מפותחים מאוד, ומזהה את כוחות השוק ולא מהסס לקחת סיכונים".
אבל לא בגלל אלו הייתי מכבד אותו בתואר המחניף, אלא דווקא בגלל דברים אחרים שאמר עליו מרום, ואני לא בטוח שידע בעצמו לאן בדיוק אני מכוון. מרום מסביר, כי פתאל: "אחראי במידה רבה לשינוי מהותי בראייה הכלל מערכתית בענף". אפשר שמרום כיוון לחתימה המרשימה עם רשת מלונות Golden Inn'', ששדרגה את הרשת לאירופה, אבל אני דווקא מביט בתחנת המוניות שהקימה הרשת באילת, לא משום שממש היה דחוף לה להתפרש לתחומי עיסוק חדשים, כמו שהיה חשוב לפתאל לשפר את השירות והרמה ולהעלות את הסטנדרט ואת הסטנדרט מעלים רק תוך כדי לימוד. ועל מנת ללמד, אתה קודם כל צריך להיות הבוס, להכתיב את הטון, לקבוע את הסטנדרט ולהכשיר את הנהגים, שילמדו לנהוג בנימוס, שילמדו ללבוש מדים, שיתגאו בסמל התחנה ויכבדו אותה ואת הלקוח ואת העיר שלהם ולכן גם את עצמם. מאותה סיבה ככל הנראה הוא גם מצא עצמו עומד בראש התאחדות בתי המלון באילת. ואחרי שגמר להבין שתיירות זה מכלול של שירותים שעוטף את התייר, ולאחר שהביט למעלה והבין שהדג יכול לשחות מהר רק אם יש לו ראש טוב, הוא הביט בחזרה אל תוך הארגון בראשו הוא עומד והכריח את כל העובדים שלו ללמוד קורס בשפה זרה. קודם כל כי זה טוב לעסקים, אבל גם משום שזה ישדרג את העובד. בעל כורחו. עכשיו כשהרשת היא כבר אירופית, יש גם גזר מאחורי המקל. מי שישתלם וידבר בשלל שפות, יש לו לאן לצמוח בתוך המערכת. הרחק מחוץ לאילת. אבל לא לבית ספר הזה אני מכוון כשאני מתכוון שמגיע לו הפרס. אני דווקא נזכר ב-20 הסטודנטים לבישול מבית הספר היהודי 'שניאור' בפריז, שהגיעו להשתלם במשך ארבעה חודשים במלונות הרשת, במסגרת מבצע של הרשת עם הסוכנות היהודית, אני מדבר על אימוצו של החייל הבודד הפצוע, מיכאל ניסמוב, פצוע מלחמת לבנון,שזכה לאירוח מלא עם אימו שהוטסה לאילת לאחר שלא פגשה בבנה למעלה משלוש שנים. כן. התפיסה הקהילתית, זו שמנחה חלק ממנ"כלי המלונות באילת, אבל בהחלט לא את כולם. זיו גולדשטיין מהנסיכה הוא כזה, רשת 'ישרוטל' גם כן, אפילו מול הים שאינו מלון הבין את חשיבות הקשר פנימה עם הקהילה. רשת פתאל הצעירה למדה מהגדולים ומחזירה להם בשיעור משל עצמה. מי שרוצה לשרוד כאן לשנים, כחלק מהמרקם המקומי, לא כנגע זר, או חטוטרת כלכלית על גבם של פועלי העיר, ראוי שידע לחבק אותם בחזרה, ולהודות להם כשצריך, כך שהם ישיבו לו כגמולו ויכתירו אותו לאיש החודש שלהם, גם בחודש הבא. אחרי הכל, הכתר שלהם, חשוב פי כמה מזה המחמיא של איגוד המפרסמים.

תיקון חצות
בשבוע שעבר קבלתי על העדר הפסטיבלים באילת לעונת החגים הנוכחית ומיד 'ננזפתי' רבות. ודאי גם ודאי שהיה לאילת פסטיבל אחד מרשים וססגוני להציע לאורחיה בשבוע החולף, פסטיבל סיום צום הרמאדאן, הלא הוא העיד אל פיטר, שנחגג לראשונה בקול הלמות הדרבוקות באירוע ארצי, בחופי הים שלנו והיווה אלטרנטיבה הזויה משהו, לכל היהודים שחשו צורך בלתי נשלט לפסטבל את החגים ולא באו על סיפוקם החילוני. Esc יש לאן...?!

ובמקום הראשון
עד לשנת 1991, היו באילת, לא להאמין, 3900 חדרי בתי מלון. היו אלה 15 השנים האחרונות, שהביאו לקפיצה המשמעותית במספר החדרים ואם לדייק, אז מדובר בתוספת של 7000 חדרי בתי מלון מאז ועד היום. כך לפחות עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדובר אם כן בעליה של 180 אחוזים, שהיא מרשימה לכל הדעות, ומבחינה זו, ראוי לדעת, כי אילת מובילה בשיעור בניית חדרי בתי המלון בשנים אלו. רק לשם ההשוואה, הובילה את המדרג, עד לשנת 1997, ירושלים, בעוד שכיום היא מפגרת אחרי אילת עם 9100 חדרים בלבד. ב-15 השנים האחרונות, צמחו מספר החדרים בירושלים ב-26 אחוזים בלבד, ובחיפה ב-66 אחוזים, ל-1500. נתניה צמחה בשנים אלו ב-28.5 אחוזים ומספר החדרים שבה עומד על 1800, ובטבריה, שצמחה שנים אלו ב-8.25 אחוזים, ישנם כרגע 3900 חדרים. ים המלח עומד על מצבת של 4000 חודרים, המהווים תוספת נאה של 150 אחוזים בעשור וחצי האחרונים, ורק תל אביב מדשדשת מאחורי כולם עם עליה בת 15.6 אחוזים בלבד מאז 1990 והיא מתהדרת נכון להיום ב-5900 חדרים בלבד. נעים לדעת שאנחנו במקום הראשון, בענף שהרוויח בשנת 2005 600 מיליון שקל. ולמי שממש רצה לדעת עד כמה רווחי להחזיק מלון בישראל, כדאי שתדעו שהסכום הזה מהווה 11 אחוזים מהכנסות בתי המלון, שעור לא גבוה במיוחד, שמלמד יותר מכל על יוקר עלות הייצור והתפעול בארץ. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי השכרת חדרים מהווה רק 50 אחוזים מהכנסותיו של בית מלון שלפחות מחצית מהכנסותיו מגיעה משירותים נלווים. ולמי שממש רוצה לעשות השוואה מלאה, שילך לספור את מספר חדרי בתי המלון שממתינים כיום בסיני. המספרים מבהילים במונחי תחרות ישראלית וכבר מזמן הותירו את ה-30,000 מאחור. איזה מזל שבן לאדן איתנו. Esc, אין אלטרנטיבה לאן...

הטרדה מינית
דיווחים חמים מגזרת הערבה מספרים על עדר יעלים חרמנים שמטריד מינית את היעלות השכונתיות. אולי זה הסתיו שמריח באופק, אולי זו פשוט נורמה חייתית שפשתה בכולנו עוד משחר הבריאה וכמה נשיאים שלא נעמיד לדין, בסוף זה תמיד יראה אותו הדבר - הוא נעמד תרתי משמע על שלוש רגליו האחוריות והיא, בורחת כמה גבוה שרק אפשר עד לצמרת העץ. Esc, אין לאן...