אז למה לנסות להתאמץ ולשנות ?!
זה המקום היחיד והאחרון שאני יכולה לפרוק את כול החרא ממילא אין פה אף אחד
אז כבר הגעתי באמת לנקודת המשבר הכי רצינית שלי
מפה אין עוד לאן ליפוול ,אני מקווה
בלי אף תמיכה ,הקשבה ,או חיבוק עלייתי למעלה
לקחתי את עצמי בידיים ולא נתתי לעצמי ליפול
שנה וחצי נלחמתי בעצמי עד דם
ובאותה דרך גם נפלתי חזרה
והפעם זה היה כואב יותר אבל באותה מידה גם רגיל לי כול הנפילות האלה
לא ציפתי לאף אחד ולשום דבר
לא חלמתי על החברה הכי טובה שתיהיה לי ,אבל קיוויתי לחברות סתם חברות
חשבתי שיש לי כמה חברות "טובות"
טעיתי בענק !!!
אחת תקעה לי סכין בגב
השניה פשוט נעלמה
אם השלישית רבתי ריב מטופש
וכול השאר פשוט שכחו
לא ציפיתי להאביר על הסוס הלבן או אפילו על חמור
סתם ציפיתי למישהו שיהיה אכפת לו קצת ..
למישהו שאני יכול סתם להסתכל עליו ולהגיד בלעדיו אני סתם ובשבילו אני לפחות חצי עולם
סתם מישהו שיהיה איתי
אבל הדבר היחיד שקיבלתי זה כלום !!
סתם אשליה אחת גדולה
חשבתי שזהו קיבלתי דבר אחד טוב
אבל הנאחס שלי ממשיך ...אני סתם לפני הרצינית ,והרצינית הזאת באמת הגיעה
נפלתי כול כך חזק
איך האמנתי שמשהו טוב באמת קורה לי
הרי אני טעות אחת גדולה !
אפילו לא טעות סתם גופה
אני פאקיניג גופה מהלכת ...
בלי רגשות ובלי כאב
בלי תקוות ובלי חלומות
רק דבר אחד רק תקווה אחת קטנה
אבל בלי ציפיה !
גופה מהלכת
שהסיכינים בגב כבר לא כואבים
שהלב שהתנפץ לרסיסים כבר לא מורגש
שהראש מלא מחשבות כבר לא כואב יותר
שום דבר לא כואב יותר
שום דבר לא מזיז
לא אכזבה ולא דמעה קטנה
לא חוסר אכפיתיות או זילזול
שום דבר לא מזיז לגופה מהלכת
זה הגיוני לחיות ככה !?
הגיוני להרגיש מת
אבל עדין לראות לטעום לשמוע ולהרגיש
אבל בלי שום משמעות אמיתית
בלי רצון ובלי חיוך אפילו קטן
זה הגיוני להיות גופה !? פשוט ככה
אם אני הפסקתי להילחם על עצמי
אז למה שאחרים ינסו ?!
כולם יום אני מאבדת מישהו
ובדרך קצת ממני
כולם יום אני מבינה שהמחר זה לא דף חדש
זה דף טיוטה בלי משמעות
כול תקווה ,מתנפצת באותה שניה
כול חלום ...נעלם בשניה שאני מתעוררת
כול שיר מזכיר לי פנים ותקופות
שגם שם הרגשתי לא קיימת ...אבל עדיף שם מאשר פה
לא ביקשתי כלום מאף אחד
ולא מבקשת כי אני יודעת שבאמת לאף אחד לא אכפת
"אכפת לך מכולם ,אבל לאף אחד לא אכפת ממך"
אני יודעת שזה נכון ,אבל אני שונאת לשמוע את זה מאנשים
לא רצו שיראו את החלושות שלי ..ויש הרבה יותר מידי
אני ילדה כבויה יותר מידי כבויה
זה בכלל הגיוני שאין לי שמחת חיים ?!
שאבדתי אותה עוד לפני שהרגשתי אותה באמת ?!
הולכת עם חיוך מזוייף כדי שלא ישאלו ויתחילו להתלונן שאני סתם בוכה ומתלוננת
אני רק מחכה לרגע שאני ישאר לבד
לרגע שבו הדמעות יצאו החוצה
ואני פשוט יפול לתוך עצמי
בלי לחושב פעמיים
הפסקתי להאמין
באהבה ,חברות,אלוהים,חלומות,חיים יפים
הפסקתי להאמין בהכול
אבל הכי הפסקתי להאמין בעצמי !
אנשים אומרים ומנסים לעזור .. אבל יום למחרת ששוכחים !
ואני הדבר היחיד ששכחתי ...
זה לחיות באמת
אבדתי את עצמי ...ואני לא מתכוונת גם להתחיל לחפש
בשביל מה ?!!
הדרך הטובה ביותר לשמור על שפיות
היא להשתגע !!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
