שבועיים עם עצמי. לבד. לא חשבתי שזה יגיע כזה מהר שהבית יהיה ריק ואני אצטרך לטפל בו לבדי. בנתיים כל מה שאני עושה זה אוכלת, צופה בטלוויזיה וגם, רושמת את הפוסט הזה בבלוג. היפ היפ. (לא הוריי.)

וגם יצא לי היום לפחות לחזור לקצת נוסטלגיה. על הגג של עזריאלי ובסנטר (לא קשה לנחש מה). אבל אני באתי בגלל אנשים מסוימים. ויצא לי לפגוש את ארבעתם וזה עשה לי טוב. אפילו בהפרש הזמן הקטן שהיה לכל אחד מהם. לפי דעתי.

גם צילמתי. גם הלכתי הרבה (אפילו שנהרסו לי כל כך הרגליים מהואנס הזה. הגיע הזמן קצת לנוח וזה עושה לי טוב לשבת להתבטל ולא ללכת על הצד כל פעם) גם אכלתי בייגל קמח מצה שהיה "ספוג" לפי דעתי. וגם חנכתי את תל אביב מחדש. אחרי שנה שלא יצא לי לעשות את זה.

היה נחמד. יבש טיפה אבל נחמד. אני משערת שזה הצעד הראשון להשלמת החסר ששמתי לעצמי במהלך השבוע הזה

גם אף אחד לא שאל אם אני אמורה בכלל להיות בבסיס היום. תודה לאל שלא. אני משערת שעצם העבודה שלא היה לי דיבורים על הצבא עשה לי את היום. (יום נטול צבא. נדיר מאוד!)

ועכשיו, אני בדד. לזמן מה.

טוב נו, נותר רק לחכות לסופ"ש.

אה, וליל הסדר עבר מהר מידי. נראה לי כל מהר מידי שלא שמעתי את המילה "דיינו." שמעתי רק חריקות של מצה שנאכל.

ויין שנשפך.

*קריצה*

הייתי מעלה עוד תמונות מהמפגש, אבל זה כבר יהיה לפורום הבא.

(חח כמה זמן לא אמרתי את זה. כל כך לפני שנתיים)

מרישקה. (: