חזרתי לשגרה.

בסיס, אנשים, תורניות, וכמובן סגירת השבת המשעממת.

אבל אולי הייתי בכל זאת חייבת את זה (אפילו שיצאתי מטומטמת שלא הייתי אמורה לבוא באותו יום. *נגיחה על הקיר*), את השגרה הזאת. למרות הימים האחרונים שרוקנתי לעצמי את הראש, הייתי איכשהו צריכה למלאות אותו מחדש.

העסקתי את עצמי במספיק דברים. אולי זה במובן מסוים, סיפק אותי. אני לא באמת יודעת.

ואולי סתם אני מדמיינת את עצמי פשוט קשורה במלא חוטים שלא נקרעים. אבל הכל בעצם מסתבר תלוי בי.

אחח, כמה שהמקום הזה מטמטם לי את השכל. (או יותר נכון, ממסטל.)

ועכשיו קצת יומיות. טיפה אושר וטיפה מוזריות. אבל אני לפחות משלימה את המנוחה שצברתי במהלך ה..חצי שנה הזאת.

אה אגב, רבע משירות שלי כבר עברתי (משמע חצי שנה). עוד שלושה בדרך.

ועכשיו, אני רוצה לדמיין את עצמי בקוסטה ריקה. עם קוקוס לצידי. ועם משה מהישרדות שיבדר אותי (סתם.)

"I should think that if people were to get the wrong impression of me, the one to which you so eloquently refer, it wouldn't be the wrong impression in the slightest".
[velvet goldmine]

אני מתגעגעת. יותר מידי.

ולמה לעזאזל חזרתי לעדכן כל פעם ביומיים?

-

עריכה:

עכשיו אני מעדיפה לרוקן את המחשבות מהראש שלי.

להיות צלולה ורחוקה מכולם.