בנתיים החיים שלי ורודים. אולי בימים האחרונים.

השיפור שהולך איתי ומסביבי נראה בנתיים לטובה, עד כמה שבעקיפין אני פוגעת בעצמי ובעיקר בעור שלי מסתבר.

יצא לי לא לבוא לבסיס היום, כי חצי מהיום ביליתי בצריפין על חסות הדרך לשיפור העצמי שלי, שאולי עכשיו רק אני אצטרך להבין את זה. רק עם קצת מאמצים זה יעבור לי.

וגם הסוף שבוע הזה גרם לי להבין שבאמת יש את מי שאוהב אותי באמת. זה היה בהחלט הסוף שבוע בשבילי.

אני אוהבת אותו כל כך שקשה לי ה-11 ימים בלעדיו. כל פעם שאני רק רואה אותו בא לי לטרוף אותו בלי בושה כאילו קיבלתי זר ורדים אדומים שראוים רק לי מרוב אהבה גדולה.

הלילות שהיו לי איתו נראה לי היו מקסימות. הרגשתי טוב על הלב כשהייתי לצידו אחרי הרבה זמן שלא יצא לי.

השואב אבק מוכיח את זה טוב מאוד.

הלוואי ופשוט יכלתי להיות ורד אדום. גדול ויפה.

ואם הייתי נובלת לשנייה, תמיד יהיה ההזדמנות השניה להיוולד מחדש.

עם טיפות המים על פניי וכמובן עם מישהו ששומר עליי.