אבא...כל מוזר לרשום את המילה הזאת , "אבא".. אני לא חושב שאי פעם רשמתי אותה בהקשר שלי.

שונאת אנשים שלוקחים את ההורים שלהם כמובן מאליו. אולי לא שונאת אותם, אולי אני סתם מקנאה כי לי אף פעם לא ניתנה האופציה לעשות זאת.

אני כמעט ולא זוכרת את הפנים שלך יותר,אתה יודע? תווי פנים,עיניים,שיער,אף..

לא,את העיניים אני אף פעם לא אשכח, הם תמיד היו הרבה יותר כחולות ובוהקות משלי.

אני יודעת שאסור לי לכעוס אבל לפעמים אני לא יכולה שלא,מצד שני, רק בזכותך אני מאמינה שיש גן עדן, כי לא יכול להיות שתגיע למקום אחר. כי לא יכולת להיות שנעלמת לגמרי.

אני יכולה להישבע שכשהייתי קטנה יותר והייתי בוכה לפעמים בלילה, היית מלטף לי את השיער, אני עדיין יכולה להרגיש את זה, אתה לא עושה את זה יותר....למה?..

עברו שנים מאז שבכיתי עלייך פעם אחרונה. זה לא אומר ששכחתי.