התחלתי לאהוב משמרות לילה, אם לא הייתי צריכה לוותר על שאר הבילויים מצידי הייתי עושה אותם כל השנתיים האלה....רק משמרות לילה, שאפשר לצאת החוצה ולעשן סיגריה ולקפוא מקור ולהריח את הלחות של הלפנות בוקר ושקט, שום דבר פרט לשקט.

אני חושבת שאפשר להגדיר את החודשיים האחרונים שכתקופה הכי כיפית בחיי הקצרים, אני כל כך נהנית איתו, למרות מה שחשבתי בהתחלה, אני מבלה במקומות חדשים עם אנשים חדשים, יש לי סיבה לרצות להיות יפה , להתגנדר, להתרגש. אלוהים כמה שאני לא רוצה שהוא יעזוב, רק עוד שבועיים והוא לא יהיה פה יותר. ואלוהים כמה שאני כבר מתה לא לראות אותו יותר, כי אני לא מאוהבת, לעולם לא אהיה שלו והוא לעולם לא יהיה שלי וזה רק עניין של זמן, אבל שבועיים זה מעט מדי. הוא יחסר לי, אבל אני שמחה בשבילו ושמחה על הזמן שהיה.

עד כאן להיום, עם פרפרים בבטן,

אלה