כמו למשל
למצוא את אמא שלך בוכה על הרצפה במטבח?
או את הבעל הבןזונההמסריחשיימותשייחנקכברמהוודקהשלו שלה צועק עליה כי אני השארתי איזה נייר במכונית או לא ניקיתי משהו?
קודם אנחנו חוזרים מטיול מסריח של 5 ימים בשלג ובקור מוות.
כולם כועסים עליי כי אני לא מאושרת, לזה כבר יהיה סיפור אחר. יום אחר.
אז הבעל של אמאשלי מתחיל לצעוק על חברה שלי למה היא לא לקחה עוד תיק..ואז הוא נעלב שאני לקחתי רק את המחשב מהמכונית
סליחה באמת שאין לי 100 ידיים ואני לא רוצה שהמחשב יישבר, אתה ממהר לאנשהו?!
אוקיי, אני מבינה את העצבים שלו איכשהו אבל לצעוק?!
ועוד על אמאשלי?!
כמו שאמרתי לפני כמה פוסטים.
לא מגיע לו לחיות.
אף פעם לא ראיתי את אמאשלי בוכה. אמאשלי בנאדם חזק. ראיתי בוכה ועוד צועקת שייעזבו אותה לבד?!
תגידו ילדה בת 14 באמת צריכה את כל זה?
לא
תמיד חשבתי שמשהו כזה ייקרה..קיוויתי שהתחושה הזאת בבטן משקרת, ושהוא מושלם בשביל אמא שלי..
מה היה רע לה עם הקודם? הוא לא היה אחד שקובע הכל וזה אני יודעת...אבל אני בחיים, בחיים לא יכולה לתאר אותו צועק על אמא שלי.
אני אומרת לכם, אם הייתי גבוה וחזקה יותר, הייתי לוקחת סכין מהמטבח ודוקרת אותו.
לא סתם, גם מסובבת.
לגרום לאמא שלי לבכות זה כמו לשחוט לי את הלב.
אפילו היא לא מתייחסת לזה כ"כ...אחרי כמה דקות באה אומרת שלא קרה כלום..עלק.
המחשבה היחידה שעוברת לי בראש עכשיו, זה שאם הוא מסוגל לצעוק עליה מי יודע מה הוא עוד מסוגל לעשות.
אני יודעת שיש לו בעיה בשליטת כעסים. ואין לזה גבול.
אתם יודעים...בת 14 או לא, גם לי יש גבול בשליטת כעסים...ופה אני כבר לא אסלח לו...
זה לא סתם ירידה על אנשים שחורים או הומואים, זה פגיעה באמאשלי. ועוד לגרום לי לשמוע ולראות את זה?
זהו.
תוותר על יחסים טובים ביניינו.
אני לא יכולה לחיות עם הבנאדם הזה באותו בית.
עוד 166 ימים.
ואני לא אראה אותו בחיים, אם כן..יהיה לי לאן לברוח.
כי אני אהיה עם המשפחה האמיתית שלי.
בארץ שלי.
בבית שלי.
עכשיו, למה לעזעזל כועסים עליי?!
מה כבר עשיתי לכם?
גאד!!!
אמא? כל מה שרציתי זה לספר לך משהו ואת ישר חושבת שאני מאשימה אותך שאנחנו לא בארץ.
אוקיי אז תני לי להיות לבד!! תני לי להיות עם עצמי!!!
למה ללחוץ עליי ולקרוא לי חסרת חיים שלא יוצאת עם אף אחד!
אין לי חשק גאדאמט!!
וכשסוף סוף סיפרתי לך כבר, שאני לא נהנהת מכלום ואין לי כוח לחיים כאן עשית את עצמך מבינה וזה..
אבל ביום למחרת? כאילו כלום.
שוב פעם נעלבת וכועסת עליי שאני לא רוצה לצאת עם אנשים לא קשורים.
הם לא חברים שלי, ואין לי כוח להכיר חדשים אוקיי?!
אני אכיר חדשים כשיהיה לי חשק.
אני לא מציקה לאף אחד, אני לא פוגעת באף אחד, כבר בקושי מדברת!!
אז מה אתם מחפשים דרמות!? מהההה!????!!!@#$!#@*&)$^#@*&)$
מה אתם עצבניים עליי כאילו אני הקרצייה פה שבאה ומציקה לכם?
במקום לנסות להבין, או לפחות לתת לי זמן לבד צריך עוד להקשות עליי ולכעוס ולהרים את הקול כאילו אני קוף?
אני לא מבקשת כלום אוקיי?! רק אוכל ומיטה לישון בה.
אני יושבת בשקט עם המחשב והמוזיקה שלי בחדר שלי בשקט.
מה אתם דוחפים ידיים לכלוב?! אתם רוצים להוציא אותי מדעתי?1
הצלחתם!! הנה!!
אף אחד לא מתאר לעצמו לאיזה מצב צריך להביא אותי כדי לגרום לי לרעוד ולא מקור ולכתוב פוסט כזה.
כל מה שמחזיק אותי מדיכאון מוחלט זה העובדה שאני טסה לארץ בקיץ ולא חוזרת.
לא-חוזרת
לא חוזרת לפה יותר בחיים. חשבתם שהארץ זה גיהנום? תחשבו שוב.
הבית הזה זה גיהנום.
תבינו, כשכל הסיפור הזה למעלה קרה, הבנתי שלא היה לי למי להתקשר! לא היה למי לפנות.
פשוט לא, הרגשתי אבודה .
אם זה היה בארץ לא רק הייתי מתקשרת הייתי רצה לבית של מישהו...של סבתא או של חברה.
היה לי לאן ללכת, הייתי יודעת מה לעשות עם עצמי.
כבר נמאס לי לראות את הפרצוף האדום הזה עם הדמעות במראה כל יום אוקיי?! אני לא בנאדם בכיין. ממש לא.
רצתי לחדר והדלקתי תמחשב, התחברתי לסקייפ אבל שוב! אף אחד לא מחובר! מי ייתחבר לסקייפ ב9 וחצי בבוקר?!
כמו שאמרתי, הייתה לי תחושה שמשהו כזה יכול לקרות עם הבעל של אמאשלי, אבל עכשיו כשזאת כבר לא תחושה..מי יודע מה עוד הוא יכול לעשות?!
אולי להרביץ לה או לזרוק דברים?
הגעתי למצב לא טוב,
המצב הזה שבו אפשר לעשות על החיים שלך סרט דרמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
