ואו.

זה פשוט...לא יודעת איך להתחיל בכלל..נהיית נוראית, אני לא מסוגלת להיות איתך שניה.

את, דווקא זאת שחשבתי שאני הכי אוהבת, שבחיים לא ימאס לי ממך, זה קרה, זה מוזר.

אני לא מסוגלת יותר להיות בכיתה הזו, עם האנשים האלה... באמת שאני אוהבת אותכם! אבל אני פשוט לא יוכלה יותר, אתם כל הזמן שופטים אותי, אומרים שאני לא בסדר שיש לי מצבי רוח (?!) שזה לא בסדר שאני לא אומרת לכם כלום, ששום דבר אצלי לא בסדר.

זה רק איתך, ת'אמת.. "זה מאוד פגע בי" לכי..!!!! נמאס לי, אני לא יכולה!! ל א   י כ ו ל ה .

נמאס לי מזה שכול פעם שאתם צריכים משהו, אתם יודעים שאני תמיד כאן בשבילכם, ואתם באים אליי, בוכים, אני אומרת לכם שהכול יהיה טוב, שזה יעבור, אני אשכרה מקשיבה לכם...  ואז שאני צריכה אותכם?

אתם פשוט נעלמים. אומרים "פגעת בי" (בגלל? שפתאום גם אני כמוכם, נשברת, וגם לי רע? ואז אני בבאסה כול היום ולא מתקשרת איתכם? בגלל זה אתם נפגעים?!?!?!?!?!?!?)

באמת שאתם לא יודעים כלום על מה שעובר עליי, ואתם לא הולכים לדעת, אתם מגעילים בצורה נוראית.

"חברים". עלק.

חברים, לא מתנהגים ככה. שהם רואים שמשהו לא בסדר, הם בדרך כלל, שואלים אם צריך משהו, אם הם יכולים לעזור. הם לא אומרים "פגעת בי!" !!!!!!!!!!!!!!

לעזזל, אני לא יודעת איך אני קשורה אליכם.

לפני שבועיים היה כיף איתכם, הייתם אחרים...

טוב.. הייתם אותו דבר.. פשוט העדפתי לראות אותכם בצורה אחרת, אבל אני לא יכולה יותר להעמיד פנים ככה שהכול טוב ומושלם.

אני אוהבת אותך, אל תחשבי שלא, פשוט ההתנהגות שלך בזמן האחרון.. את חושבת רק על עצמך, רק מה טוב לך, רק מה רע לך, רק מה את רוצה..

אני בטוחה שאת יודעת שאני מדברת עליך עכשיו, ואני מצטערת שזה יוצא ככה ושאני לא אומרת לך את זה בפנים, אני לא יכולה. אני מצטערת. ואני באמת אוהבת אותך.

והקטע... אפילו אם את שואלת אותי "מה קרה?".. אני לא מרגישה שאני יכולה לדבר איתך על זה, את לא תביני אותי, את לא קשורה לאותם אנשים, את לא אוהבת את החברים שלי, אלה שבאמת טוב לי איתם.. לא יודעת בעצם אם את לא אוהבת אותם.. אולי את חלקם, אבל יש אחת מהם שהיא חברה ממש טובה שלי, ואת (והם..) אתם כול הזמן יורדים עליה, שאני לידכם. זה מגעיל. וזה רע.

אני לא אומרת שאני מדהימה ומושלמת ושבחיים לא עשיתי דברים רעים כאלה, אתם יודעים שעשיתי,  את הצד שזה שלי אתם מכירים... אתם לא מכירים את הצד השני... זה שצריך שידברו איתו.. זה שגם רוצה כלכך לבכות למישהו שידע מה לומר בזמן המתאים..

הפעם אני צריכה חיבוק, וכתף לבכות עליה, ואתם פשוט לא פה.

אתם.. שתמיד אומרים "אני תמיד כאן בשבילך" אתם כאן, אני רואה שאתם כאן, אתם לא כאן כדי להקשיב לי.

ואז.. אם יש לי מזל יש יום פעילות, ופעולה, ואני עם אנשים אחרים, וטוב לי. אשכרה טוב לי.

כלכך כיף להיות בקן, אני שוכחת הכול, את כל מה שרע.. והכול טוב, וכיף, ומלא צחוקים, וחיוכים..  וטוב.

ואז אתם מתקשרים ואומרים שרע לכם ושאתם צריכים אותי.

ואני כמו מפגרת באה.