פעם חשבתי שלספר למישהו את הבעיות שלך, בתקווה ש"זה ירד לך מהלב", סתם לא הגיוני וחסר משמעות.
אבל אז הייתי קטנה, והיום אני יודעת שזה עובד.
אני שונאת פרידות, לא משנה מאיזה סוג.
אבל כנראה שזה מה שהיינו צריכים לעשות.
בזמן האחרון פיתחתי סוג של אדישות בלי לשים לב. הרבה העירו לי על זה. לא שזה ממש אכפת לי. האמת שכבר לא אכפת לי מכלום, בטח שלא מאנשים שפעם קראתי להם חברים.
וזה די טוב לי ככה. :)
הבלוג כבר לא מה שהיה פעם, חוויות, תמונות. הוא נהפך ליומן. לא ממש אישי אבל שיהיה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
