באלי פשוט לירות בכולם.
שוב חוזרת על אותה הטעות, בפעם המיליון אני חושבת.
להעריך, להעריך, להעריך. זו המילה בעלת המשמעות הכי גדולה בשבילי בימים אלה.
למה בכל פעם כשאני חוזרת על הטעות המדוברת, באותה השנייה אני מתחרטת,
ושנייה אחרי זה מתחרטת שהתחרטתי. לא מגיעה לך החרטה הזו. או שכן.
ישנם רגעים שאני פשוט רוצה לחבק אותך ולהגיד לך כמה את מדהימה, וברגע אחר פשוט לא.
יכול להיות שמדובר בפיצול אישיות ברמה גבוהה מאוד. מי אני שאקבע?
לחיות באותה הרגשה של פספוס, אי מיצוי עצמי, ובאותה הנשימה - כאילו מיציתי כל מה שרק יכולתי.
עדן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
