Wasted /Desperdiciado

חזרתי,ואני באמת לא יודעת למה.

אני חושבת שלפעמיים צריך סתם לכתוב,ככה אפשר יותר להסביר,לנמק

וככה ישאר גם איפשהו,רשום-סתם בשביל לזכור.

לאחרונה הכול ניהיה כל-כך סתם,אין משמעות אין מטרה ברורה אפילו החלומות התקטנו להם,זה חבל.

אני נפגעת נעלבת ותוקפת כל אדם שנתקל בי ובכל מצב.

אוף שזה יפסיק.

זה כאילו שקולות בראש אומרים לי"תתקפי,תעלבי,תכעסי",אבל לא,אף אחד לא נמצא שם-בראש, ואין באמת את מי להאשים.

נמאס לי,מתקופות המבחנים שלא נגמרים מהחלומות המוזרים בלילה מהמחשבות האובדניות שאני חייה רק בשבילך ואין לי בכלל מה לעשות כאן.

אבל אז אני בעצם  נזכרת שהרי עדין לא עשיתי רישיון

ועדיין לא עשיתי צניחה חופשית ושבכלל לא הייתי בארגנטינה-אז בעצם כן,שווה לי להשאר,כאן.

אבל אולי אחר כך,

ואולי לא.