חיי נערה מיוסרת,

פרק 2, לילה ארוך

בעודה הולכת אחריו למטבח הוא תופס אותה ומנשק, נשיקה מלאת תשוקה.

היא מתעוררת לגמרי,"בוקר טוב ישנונית" הוא אומר.

"בוקר? 3 בלילה זה בוקר?!?!" שובל שואלת בעצבנות.

"אולי, זה משנה להיות איתך שווה להיות ער כל רגע."

"חנפן" צוחקת.

"טוב, שמעתי שלא אכלת היום, אז הכנתי לך הפתעה, בואי נעלה לגג."

בגג היו מסודרים נרות,מפה ואוירה רומנטית לא חסרה.

"בואי שבי ונאכל" הוא אומר ובהזדמנות זו מוציא את האוכל המכוסה.

"חשבתי שאתה לא יודע לבשל" היא מופתעת

הוא מחייך אליה ואומר במבטא של מוזר-

"לא בישלתי, הבאתי לך ארוחה מזינה במיוחד, אומנם קניתי אבל..."

הוא מסיר את המכסה לפניהם 2 צלחות מלאות בממתקים שהיא הכי אוהבת, בעודם צוחקים נהנים ואוכלים הוא אומר:

"אני שמח שאת ככה, שמחה וצוחקת"

שתיקה, שובל מתרחק ונסגרת במקצת.

הוא שם לב להתנהגותה ואומר "למה נעלבת? מה שעשיתי תדעי לא התכוונתי"

"בוא פשוט נשכח מזה,טוב? אבל בכל אופן אני עייפה,אני הולכת בי אמיר"

הוא מחייך אליה ואומר:

 "לילה טוב אהובה שלי,ואל תשכחי אם אני עושה משהו שפוגע בך זה לא בכוונה"

היא מסתכלת עליו, מחייכת והולכת למיטה, באותו הזמן שומעת רעשים מוזרים מהחדר של מי,

מגחכת מעט ,בעודה חוזרת לישון, חושבת על החיים שלה על מי שהיא ומה שהיא,

"כן כל אדם שמכיר אותי יודע שקוראים לי שובל אריה, אני בת 16 וחצי ואני לומדת בכיתה י"א 5 בבית הספר "אביב" שברעננה, אנשים שקצת יותר מכירים אותי,יודעים שיש לי אח גדול בן 17.5 שקוראים לו מיתר, האנשים שחושבים שמכירים אותי די טוב יודעים שיש לי חבר שקוראים לו אמיר והוא שכן שלי, הוא לא בבית הספר שלנו בגלל שהוא במגמת תיאטרון, הם יודעים גם שיש לנו גג משותף ואנחנו מכירים כל החיים בערך, והאנשים שחושבים שמאמת מכירים אותי, יודעים שההורים שלי בחופש של חודש כבר חודשים,ובינתיים הם שולחים לנו כסף, ואני? אני מכירה אותי בתור אחת שעוזרת לאחרים שלא מוכנים לעזור לה בחזרה, אחת שכלפי חוץ לא אכפת לה מה אנשים חושבים ומה הם אומרים,בקיצור מבחוץ חזקה אך מבפנים, היא שבירה, אני לא יודעת למה אני חושבת על עצמי בגוף שני עכשיו כנראה בגלל העיפות, כדי שאני אלך לישון." חושבת לעצמה באותו הזמן אמיר בא אליה ואומר "אני מרגיש רע עם זה שפגעתי בך, אני יכול להישאר פה הלילה? אני רוצה לחבק אותך עד שתירדמי, גם ככה מחר יום שישי אז את צריכה להגיע ב-9".היא מסתכלת עליו מרימה את השמיכה, מסמלת לו להיכנס ושמה לב שכבר 4 אבל לא ממש אכפת לה, כל הלילה הם התחבקו והתנשקו, בבוקר לא היה לה חשק ללכת לבית הספר "גם ככה יש לי רק 3 שעות ללמוד" חשבה לעצמה,אז נשארה בבית,ואת אמיר לא היה לה קשה לשכנע.

חיי נערה מתייסרת,

פרק 1, גשם ראשון.

גשם, היא הולכת, בלי מטריה,חשופה

חשופה לכל.

מגיעה לבית הספר, וכולם נועצים מבטים בילדה המוזרה, שהחליטה ללכת בלי מטריה כשבחוץ מבול ונרטבה כולה, 

היא מרכינה ראש וממשיכה בדרכה.

בעודה מגיעה לכיתה הם מסתכלים בלעג, רוצים לומר, להביע דעה אך לא יודעים מה,לא יודעים איך.

ומיצידה התעלמות מוחלטת,היא פשוט מוציאה דף וקוראת, לא עוברת דקה וסול באה, ושואלת:

"שובל מה את קוראת?"

-"סיכום, יש עכשיו מבחן לא?" בשיא הציניות,

סול מופתעת, "מבחן במה?" לאחר שניות מספר  'נזכרת', "אה, לשון את יכולה להביא לי לקרוא?"

שובל שולחת אליה מבט, מבט נוקב, נותנת לה להבין שאני יודעת שהיא באה בגלל המבחן,

ואומרת "אני מנסה לקרוא עכשיו, כשאסיים אני אביא לך לקרוא".

סול מהנהנת בראשה לחיוב וחוזרת אליהן, כן חבורת הפלסטיות,כך היא מכנה אותם,

זיו, אחת שאומרת מה שהיא חושבת תמיד על כולם אך אין לה את האומץ להגיד זאת לפניהן,

שי גברת פיצול, כל יום עם התנהגות שונה,

וכמובן סול כשהיא צריכה משהו היא האדם בשבילה, אבל רק כשהיא צריכה משהו!

איתן מסתובבות עוד שתיים שלא ממש פה ולא ממש שם, תמר ותום שרוב הזמן ביחד הן די ניטראליות ולא מגעילות.

ובחזרה לעניין סול הולכת, מתיישבת, ומדי פעם מעיפה מבט בודקת אם סיימה.

שובל מרוכזת בדף, ואז נשמע צלצול סול מסתכלת בעצבות,אל שובל ומצידה התעלמות.

מפה לשם עברו שעתים, שעתים די מפרחות, המבחן ואחר כך שיעור עם המחנכת,

שרק חזרה כמה זאת כיתה של מופרעים וכמה היא מאוכזבת,

קוראים לה נעמי לוי, אך מכנים אותה "גברת עיניים", עיניה הולכות לפניה!

(אם לא הבנתם אז הן יוצאות החוצה וכל הזמן מחפשות, אם תשאלו מה, אפ אחד לא ידע לענות).

הפסקה,אוכלים, ושוב טעם מגעיל אחרי הסנדביץ' שובל יורדת לשתות,

אין לה מושג מה קורה, אבל היא פשוט מתעלמת,

כי שום דבר טוב כבר לא קורה לה פה,הבית ספר הזה הוא סיוט בשבילה.

טוב נשרוד היא חושבת,כשעולה לכיתה סול, זיו, שי, תמר ותום רוצות לבדוק את התשובות,

היא עונה, ממש לא אכפת לה, העיקר שירדו ממנה, בעודה עונה לשאלות היא מדמינת את הנכשל של שלישית הפלסטיות, ובנוגע לתמר ותום זה לא משנה, שיקבלו כמה שיקבלו, הן דווקא בסדר אליה אז לא ממש אכפת לה.

ואחרי כמה שעות לא מעניינות במיוחד היום נגמר היא חוזרת הביתה, ולפתע רואה את הילי, אחלה ילדה, הם צוחקת, והדרך עוברת, כשהגיעה הביתה, לא היה לה כוח לאכול, היא נשכבת על הספה, רואה טלויזיה ונרדמת.

ופתאום זזז אני קמה בבהלה,what the fuck? ממלמלת בעוד נזכרת שנעלה את הבריח ו-מי הגיע,      

 (מיתר אחיה הגדול, היא קוראת לו מי כי מיתרים די מעצבנים אותה בגלל שהם נקרעים ולמי אין משמעות מיוחדת)   

"אני פותחת שנייה "היא צועקת

והוא רואה אותי ואומר" מה נסגר נעל?" היא משיבה "נעל אחותך"...(הוא קורא לה נעל כי שמה שובל, ושו זה נעל באנגלית) בכל מקרה הוא נכנס הביתה ושואל אותה אם היא הכינה משהו לאכול, היא עונה לו: "איך?!?! ישנתי" הוא ממלמל משו בזמן שהיא שוב נרדמת על הספה,

בסביבות חמש היא קמה והולכת למחשב, קבלה 5 הודעות מאנשים שאני לא ממש מכירה,

ועוד כמה מחבורת פלסטיות,היא לא ענתה.

ופתאום שמה לב שמאיה מחוברת(חברתה מהעבר,שזמן רב עבר מאז שיחתן האחרונה)

שובל שלחה לה כמה הודעות מאיה לא ענתה אז היא דילגה על שלב המחשב, מנסה להכין שיעורים לא הולך,

משעמם מידי,היא נכנסה להתקלח ראתה טלויזיה עד שנרדמה,

ואז הוא העיר אותה, ואמר לה לקום מהר ולבוא איתו,היאמשכה את הזמן ולבסוף באה.

זהו, סוף הפרק הראשון שכתבתי, אני עדין לא טובה בכתיבת סיפורים,רק בשירים, ואשמח לביקורות,

אשתדל להוציא את הפרק השני כמה שיותר מהר, אנ כבר סיימתי את הסקיצה הראשונית, תודה **הילל'שית**

***עריכה***

שיניתי את הגוף בסיפור בגלל שזה מבלבל