כל הזמן הרדיפה הזאת אחר משהו...לא ברור מה בכלל..

עוד דבר ועוד ועוד ועוד דבר, ושום דבר אף פעם לא מספיק.

מפיצוץ לפיצוץ, ראבק, מה יהיה הסוף?

הכי נהנית בעולם ובכלל לא יודעת איך להכיל את זה, מיד מחפשת את הריגוש הבא, כמה שזה מתיש...

לא יכולה להכחיש הנאה מטורפת, לא יכולה להכחיש שבא לי להשאר בתוך כל רגע נתון ולחיות אותו שוב ושוב על כל התפתחויותיו, לטוב ולרע.

אם הייתי רוצה לתאר את זה דרך מטאפורה, הייתי משתמשת בבור אינסופי שבסופו טמון משהו בלתי נשכח אבל לא משנה כמה אני ממשיכה לתוכו, אני רק נתקעת על ענפים בדרך ואף פעם לא מגיעה לסוף.

יש לי עוד שבועיים ויומיים להיות פה, זה הכל.

לפחות עד ספטמבר...ופתאום הכל מתחיל להסתדר על הצד הטוב ביותר. דברים שחיכיתי להם הגיעו, המון מסביב...

ואני יודעת, אני כל כך יודעת שזה זמני אבל קשה לי להשלים את העובדה שאני עוזבת את כל זה בשביל הלא נודע.

דיייייי הכל הזוי אני חיה בתוך הזיה כרגע ואין דבר מפחיד יותר מהסוף.