הלווין! היום (או ליתר דיוק ביום רביעי, פשוט כתבתי את זה אז...) בשעה שש החלטתי שאני רוצה ללכת לטריק אור טריט, התקשרתי לאיתמר וקבענו מתחת לבית שלו. לקחתי לי שקית זבל גדולה מוכן ומזומן להרבה ממתקים! (ותור לרופא שיניים). הגעתי לבית שלו, צלצלתי קצת והצקתי לו כדי שירד עד שבסוף הוא ירד למטה עם ג'סי. יצאנו מהבניין שלו וראינו את גילעד, יובל, יעל, איתי ומרינה. לכולם היו שקיות קטנות ומסכנות בהשוואה לשקית הזבל הגדולה (והמגניבה) שלי! בהתחלה הלכנו לבית של ג'סי (שכל כמו יהודי טחון, יש לו בית פרטי). שם כל אחד ראה את ה"תחפושת" של השני, כמובן שאלו לא היו תחפושות מסורתיות ומושקעות כמו שעושים בפורים. למשל אני התחלקתי עם איתמר על הכובע של גילעד, גילעד לבש פאה של שיער וורוד מפלסטיק, יובל לבש כובע שנראה כמו של פנטומימאים ושם איפור ושרשרת של קוצים על הצוואר, לכל השאר לא היה משהו מיוחד, חוץ מג'סי שלבש מסכה של ספידר-מן! (ומזה התפתח "Spider Jesi does, what a spider Jesi does. Can he ride a skate-board?...")
אז בהנאתנו הלכנו לנו שמחים ומאושרים לקראת הממתקים (והתור לרופא שיניים). המנהג שלהם הוא שרק למי שיש בית פרטי יכול לחלק ממתקים. אם אין לו קישוטים בבית/האור כבוי, זה פשוט אומר שהוא קמצן. כי לאנשים שחיים בשכונה של כאלה טחונים לא יכול להיות שחסר כסף לכמה ממתקים. בהתחלה כולם התקמצנו ונתנו לנו ממתק אחד עד ארבעה. אבל הסתדרנו והשקיות התחילו להתמלא (ולצערנו לא מעצמן). בזמן שעברנו מבית לבית במטרה להשיג כמה שיותר ממתקים, וכמה שיותר מהר. הצלחנו לאבד פעם את ג'סי, פעם את איתמר ופעם את יובל. בשעה שמונה וחצי ג'סי, איתמר וגילעד הלכו ונשארנו רק יובל, יעל, איתי, מרינה ואני במסע אחרי הממתקים.
אחרי שחרשנו את השכונה, והוצפנו בשאלות כמו: "למה אין לכם תחפושות?", או במחמאות (על התחפושות שלא היו לנו). כמובן אני שובחתי על זה שבאתי מוכן (עם שקית מפלצתית). אחרי שכבר השקיות שלנו היו מלאות (לפחות שלהם, בשלי היה עוד הרבה מקום) וגרונותינו זעקו למים (ושינינו לרופא שיניים) החלטנו לחזור לבית של מישהו ולשתות מים! אז ידענו את הדרך, אבל לי היה כל פעם את התירוץ: "אבל הבית הזה קורץ לי!" וזה אומר, בבית הזה יש אנשים שמביאים ממתקים. כך התעכבנו עוד זמן עד שלבסוף הגענו לבית קברות שסימן על זה שאנחנו בקרבת הבית! (לא שאני ידעתי את זה, לא ראיתי את הבית קברות הזה אף פעם אבל אמרו לי שזה קרוב). ואז ראינו את הבית של איתי, יעל ויובל. הלכנו ליעל והתנחלנו (שתינו מים) אצלה. אחרי חידוש מלאי השקיות (שוב, בשלי היה עוד מקום אז לא הייתי צריך עוד) המשכנו לנו בדרכינו ונפרדנו מיובל לשלום (הוא נטש אותנו).
לאחר מכך החלטנו ללכת לאזור של הבי"ס שלנו (איזור של טחונים). הלכנו לנו והגענו לתחילת האזור, שם חיכה לנו בית נחמד בעל אור דלוק וקישוטים. הלכנו ולקחנו ממתקים (כמובן שאמרנו "תודה", זה נראה לי מה שאמרתי הכי הרבה בערב הזה). אחרי שעזבנו היא כיבתה את האור. כנראה שהיא שחכה אותו פתוח, וזה לטובתנו ולטובת השקיות שלנו. אחרי זה הלכנו והטרדנו עוד אנשים (זה כבר הפך להטרדה כי השעה הייתה כבר די מאוחרת, בעצם גם קודם זה הייתה הטרדה אבל אז זו הייתה הטרדה מרצון). הגענו לבית גדול (כל הבתים שם גדולים, אני מדבר יחסית לבתים שם) ובו נאמר הציטוט הבא ע"י יעל הגאונית: "Can i picture your dlaat?", הייתה לו בגינה דלעת ממש מגניבה וליעל היה רצון לצלם. כמובן שצילמנו הרבה תמונות (יותר נכון יעל צילמה, היא הביאה מצלמה). אז בקיצור, הלכנו והטרדנו אנשים. אפילו היה שם בית עצום והם חילקו ממתקים! זה בית אחד שנראה כמו שניים! ויש שם מגרש טניס ומגרש כדור-סל! אחרי שקיבלנו ממתקים בכמויות מסחריות (כי אז כבר היה מאוחר והם ניסו להיפתר מהכול), ופגשנו אנשים שנראו בני 16-17 ובאמת באו והפחידו אנשים.
אחרי שראינו כמה אנשים שנראו כאילו הם רוצים להרוג אותנו (הזכרה לעצמי, לא טוב להעיר אנשים משנת היופי שלהם).
אחרי כל זה החלטנו לחזור הביתה, שכל הרחובות היו כבר ריקים ומי שנהג היו רק הנהגים השיכורים. חזרנו הביתה וכמובן שבדרך עצרנו במקום עם קולר כדי לשתות (וכרגיל הצחיקו אותי ויצאו לי מים מהאף...).
הנה כמה תמונות:
זו הדלעת שיעל רצתה לצלם....
הדברים שעפים בפנים אלו עלים...
אותו הדבר רק בלי פלאש...
הרבה דלעות נחמדות...
הרוחות על הדלעת מסתובבות XD
מכונית מתנפחת!
Happy Hanuka
(ג'סי התחיל להגיד את זה לאנשים במקום הפי הלווין),
לא מזיק ברובו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא מזיק ברובו
