הבלוג שבסוף היקום

אחרי הטיסה מישראל לקנדה, נעבור גם את זה- היום הראשון:

בשבוע האחרון, הזמן היקר והאיכותי שאני מבזבז מול המחשב עבר לזמן בו אני עומד בטורים. ואוכל.

עברתי טראומה קשה. טוב, ככה זה שיוצאים עם אמא שלי לטיול.

בשעה שבה אפילו בטיולי סיירות אנחנו עוד ישנים, יצאתי מהבית לחניה למטה. נכנסתי לאוטו לבד בזמן שההורים שלי מנסים להזיז את האחים שלי מהמיטה.

אבא שלי אמר לי שבמקרה שנגמר לי האוויר באוטו אני יכול לפתוח את הדלת (הוא לא דיבר על לנשום או משהו). אחרי כמה דקות הייתה לי הרגשה שניגמר האוויר, לא היה לי מושג שאני נושם כל כך הרבה! אז פתחתי את הדלת, ומה כבר יכול לקרות שפותחים דלת? מסתבר שכן! ברגע שפתחתי את הדלת האזעקה התחילה לפעול! אבא שלי לא אמר שום דבר על אזעקות רועשות במיוחד!

מסתבר שאבא שלי גם לא הזכיר את השומר שיש לנו בחניה, שמיד בא כדי לבדוק מה קורה. הוא התחיל לתחקר אותי בשאלות כמו: "אתה שייך לפה?" או כל דבר אחר שדומה ל: "האם אתה פורץ לאוטו?".

אני התחלתי לגמגם בזמן שאני מנסה להגיד לו שזה האוטו של אבא שלי ושאני לא מנסה לגנוב אותו, הגמגום לא גרם לזה להיראות מאוד אמין.

בסוף אבא שלי הגיע והסביר לשומר שהכול בסדר ושעדיין אין לי רישיון.

אחרי זה נסענו משם לשדה התעופה.

מסתבר שבשעות כאלה אף אחד לא בתחנות רדיו אז פשוט יש מוסיקה ברצף (בדרך כלל יש פרסומות כל 2-3 שירים, זה נורא מעצבן...).

תמיד כולם אומרים שקונים מתנות בדיוטי-פרי. אני ראיתי סך הכול שלושה בחיים שלי, בישראל בקנדה ובארה"ב. הכי גדול היה בישראל... אז אני לא מבין איך קונים מתנות בדיוטי-פרי אם כל מה שיש שם זה קפה בלי מיסים?!

למשל שיצאתי מהארץ קניתי בדיוטי-פרי דיסק (Porcupine Tree- Fear Of A Blank Planet אם זה מעניין אתכם), הדבר היחידי ששווה לקנות בדיוטי-פרי בקנדה/ארה"ב זה קפה. זה נראה לי למה הם באים לשמה...

אין ממש מה לתאר בטיסה... יחסית לטיסה מהארץ לקנדה זה כלום.. אפילו ישנתי פה רוב הזמן...

ולפני שאני ימשיך למה שעשינו בערב ציטוט מלפני הטיסה:

אבא שלי: "פה נכנסים למטוס קודם את הנכים, אז את המשפחות עם הילדים ואז את כולם מסוף המטוס להתחלה. בארץ קודם נכנסים הדחפנים ואז הפריירים".

אחרי הטיסה שהגענו לחדר במלון (שמסתבר שיש בו רק חדר אחד ושירותים, זה לא הרבה לחמישה אנשים), הלכנו למקום שנקרא Downtown Disney. וזה מה שזה נשמע, הרבה חנויות בעיקר מזכרות ואוכל. רוב החנויות לא היו ממש מעניינות.

אבל הייתה בהתחלה שם, חנות אחת של דברים לאספנים נשמע לא הכי מעניין, אבל זו לא הייתה סתם חנות. היו בחנות פוסטרים חתומים של ג'ימי הנדריקס, פינק פלויד, לד זפלין, דיפ פרפל, קייס, ביטלס, ג'ים קרי.

היו שם גם גיטרות חתומות של ג'ימי הנדריקס, דיפ פרפל, לד זפלין, פינק פלוד, ביטלס.

בדקתי מה הדבר הכי יקר שהיה שם בחנות, זו גיטרה חתומה של ג'ימי הנדריקס ב-19,500$. היה אסור לצלם... באסה...

יש מצב שזה מזויף, בשביל מי שקונה אני מקווה שלא.

הייתה שם גם חנות של לגו, היו בה פסלים ממש מגניבים מלגו, הנה תמונות:

הכול מלגו חוץ מהילד שנדחף לי בצד שמאל...

"אמריקאים מתגאים במה שיש להם, וגם במה שאין להם"- היום השלישי

(דילגתי על היום השני כי אין ממש מה לספר. הייתי ב-SeaWorld... רוב מה שראינו היה הופעות... היה נחמד.. אבל אין מה לספר)

ביום השלישי סוף סוף הגענו למקום שבערך בגללו נסענו לפה: DisneyWorld.

DisneyWorld בעצם מורכב מיותר מפארק אחד, ביום הזה היינו באחד בשם Epcot Center.

אין ממש מה לספר על היום אז נתחיל מהערב.

בפארק שבו היינו ביום הזה יש אגם באמצע ומסביב לאגם אזורים שונים, כל אזור למדינה שונה.

בסיבוב אחד סביב האגם הצלחנו לבקר במקסיקו, נורווגיה, סין, גרמניה, איטליה, ארה"ב (אבל בעצם כל הזמן היינו בארה"ב...), יפן, מרוקו, צרפת, אנגליה וקנדה.

ועל זה נאמר שהאמריקאים קודם ילכו לאלכסנדריה שבארה"ב ורק אז לאלכסנדריה שבמצרים. הכול שם היה חיקוי אחד גדול, היה שם אפילו חיקוי של מגדל אייפל.

הכול שם היה במה שמאפיין את המדינה, או לפחות מה שמאפיין את המדינה בשביל האמריקאים.

בצרפת היה מגדל אייפל, באנגליה היה דברים שקשורים לכדורגל בירה והיו אנשים שניגנו שירים של הביטלס.

בגלל כל זה בחרתי את הציטוט ליום הזה...

אחרי שהספקנו לבקר ב-11 מדינות בערך בשעה הלכנו בחזרה כדי לראות את הזיקוקים לכבוד השנה האזרחית.

וכל האוכל שמה היה ממש יקר, רק בגלל שזה כאילו מסורתי וכמו במדינה (עלאק) אז הם חושבים שהם יכולים למכור לי בייגלה עם גבינה ב-4$ לאחד! יש להם מזל שהייתי רעב (או שלא ממש מזל, זו תחושה שאני מרגיש רוב הזמן).

ומסתבר שיש משהו שהאמריקאים עושים טוב, אבל ממש טוב.

זיקוקים (או כל מה שקשור בלהשוויץ), המופע זיקוקים היה ממש מגניב! הזיקוקים היו מתואמים למוסיקה שהייתה ברקע... מסתבר שהם גם יכולים לעשות משהו בעצמם ולא לבנות חיקוי של מיגדל אייפל מקרטון (ולעשות חיקויים של הביטלס).

למה ילדים מצטלמים עם דמויות בדיסני?!- היום השישי והשביעי

(אני שוב מדלג על ימים... כי איך אני אמור לספר לכם על רכבות הרים וכל זה?! כאילו: "אז נסענו, פנינו שמאלה, ימינה, היה לופ, עשינו בורג..." [לא נראה לי שלופים הייתם מוצאים בתיאורים של הרכבות הרים שלי, זה היה יותר הולך ככה: "אז מה אם זו רכבת לילדים בני 3?! זה היה ממש מפחיד! הלכנו ישר, אז ירדנו ירידה של מטר אז עלינו מטר וירדנו עוד אחד, פנינו ימינה והרכבת נגמרה! זה היה ממש מפחיד!"]).

אז למה באמת ילדים מצטלמים עם דמויות של דיסני?!

כאילו מה אני צריך להצטלם עם עובד בתחפושת ולקבל את החתימה שלו?! זה ממש דבילי, אני גם יכול לקנות תחפושת של פו-הדוב ולהצטלם עם האחים שלי!

ויש לזה תורים עצומים! נראה לי שהדברים שחיקינו להם הכי הרבה בתור היו קפה ולהצטלם עם עובדים בתחפושת!

ומה התמונה הזאת בכלל תעזור? כאילו שתתלו אותה במסגרת זהב בחדר בתור דבר קדוש... היא בטח תישאר באיזו תיקיה נידחת במחשב שנכנסים אליה רק כדי להשמיד ראיות... (התיקייה של התמונות למי שלא הבין).

אני חושב שצריך לעשות משהו! ילדים קטנים חיים באשליה שהם מצטלמים עם דמויות של דיסני! ואז שהם יגדלו הם יגידו גם לילדים שלהם להצטלם עם דמויות של דיסני! ובכלל עבדו עליהם וזה איזה עובד בתחפושת!

יש מן כזה מנהג שצריך להצטלם ליד כל עץ קריסמס שרואים... זה מוזר כי הרי רובם נראים אותו הדבר.

אני גם הצטלמתי ליד אחד, אתם לא תזכו לראות את התמונה.

הנה עוד תמונות שלא היה לי מקום לדחוף בו אותן:

ככה פינגווינים ישנים, אני לא מבין איך לא כואב להם הצוואר...

הטירה של דיסני...

מיקי מאוס ממש חוצפן! אפילו את הכלב שלו הוא לא יכול להוציא לטיול! בגלל שהוא עסוק בלהצטלם עם ילדים קטנים (שיסבלו מזה) ולחלק להם חתימות! (למרות שמי שעושה את זה הוא בכלל עובד פארק, אבל גם עובד פארק יכול להוציא את פלוטו לטיול!).

גם הילדים יסבלו ופלוטו סובל!

יצא יחסית קצר ל-7 ימים...

תסלחו לי?

שנה אזרחית טובה,

לא מזיק ברובו