ההזמנה הגיעה! הזמנתם מק-פוסט והנה קיבלתם (אומנם באיחור אבל חפיף)!
אני מקווה שרק לא תזמינו פוסטים ב-600 ₪ ותשלמו באגורות (למה שתשלמו על פוסטים?! ואם כן אז אני לא מתנגד ל-600 ₪ באגורות!)...
אזהרה!: פוסט זה אינו מומלץ לאנשים שמקנאים שבארץ אין שלג אמיתי, ולכל אוהבי החזאים למיניהם (אבל תקראו בכל זאת[ומי בכלל אוהב חזאים?]).
"איך יודעים שהגיע החורף?", זו השאלה ששואלים בכל תוכנית לילדים קטנים (אל תשאלו אותי איך אני יודע, סיפור עצוב) שאנשים הקוראים לעצמם "חזאים" החליטו שהגיע החורף.
מי אלו "החזאים"? זהו סיפור ארוך, ורק בגלל זה נספר לכם אותו! (אני צריך להיות מנחה בתוכניות לילדים קטנים, לא?):
לפני הרבה הרבה שנים בארץ הנקראת פלסטינה, חברת "שטראוס" הוציאה את הממתק שבימינו נחשב ברשימת שלושת הנסגדים (ביחד עם הרייס והסקיטלס) ה"קרמבו". הקרמבו הופץ במהירות בארץ על ידי שליחים (כי אז לא הייתה טלוויזיה), הוא זכה להצלחה רבה ואף לניסיונות לחיקוי ("לקבו" וכל הזבל).
יום אחד אדם אחד שלא נזכיר את שמו ראה שהקרמבו נמכר רק בזמן מסוים, לזמן הזה הוא החליט לקרוא חורף. האדם הזה היה החזאי הראשון, בזמן השנים אנשים שחכו מהקשר של החזאים לקרמבו והחזאים החליטו שהם אינם רוצים אותו יותר, כך הקשר נותק. ומה בעצם צריך כדי להיות חזאי?
הדבר הכי חשוב הוא לדעת לשקר, הרי זה מה שהם עושים כל יום. הם גם צריכים לדעת את מפת ישראל בעל פה, כי הם אף פעם לא מסתכלים עליה ופשוט מצביעים באוויר (אז כנראה שבכל זאת יש להם איזה כישרון).
עכשיו נחשף הסוד של החזאים וכולכם יודעים (אם לא ידעתם קודם) שהחורף מגיע כאשר הקרמבואים מגיעים למדפים!
אבל מה עושים אנשים כמוני בגרים בארץ שבה יש רק שני ממתקים מתוך שלושת הנסגדים (עזבו שבארץ יש רק אחד...)?!
נו, כאן החורף מגיע שיורד שלג! וכבר ירד!
היום היה אפילו שלג על המכוניות! (אורי, בבקשה אל תשלח מתנקשים כדי להרוג אותי).
ובגלל שאני לא מוכן לשלוח פוסט שהוא פחות מעמוד בוורד (כתב אריאל 12) החלטתי גם לכתוב על הנושא החם של היום, "אופטימיות".
בתור בן אדם אופטימי ביותר (רגע איפה המספריים...), לא נראה לי שתשמעו ממני כמה אני רוצה להתאבד (שיט, פספסתי וריד!).
אז בואו (אני והתולעים?) נכתוב פוסט אופטימי!
כי "מהאלימות במגרשי הספורט למיניהם, מהשהייה בבית בגלל שביתת המורים הלא נגמרת, מהאלימות ברחובות, מזיהום הקרקע ברמת חובב, מהתקלות בישרא (בטח גם מההפסד של אנדי ויוני בטורניר המאסטרס בשאנחאי)" (זה מצוטט מההסבר על הנושא החם).
אוי, אבל בעצם אף אחד מאלה לא באמת משנה לי! הרי עדיין לא באמת הייתי פה במגרש ספורט, אני שוהה בבית אבל לא בגלל המורים השובתים, אין ברחובות אלימות, ואין זיהום קרקע ואין רמת החובב! אבל בעצם התקלות בישרא כן מעצבנות אותי... לוקח לרשימות שנה להתעדכן...
גם כבר ירד שלג! וגם ימשיך! (אופטימיות לא?)...
אז ביי, הלכתי לחתוך ורידים... אה.. לעשות שיעורים.
נ.ב
התולעים מוסיפות שאין להן שום קשר אלי.
סופ"ש שמח אופטימי ומלא באוכל (דם, אלימות וזיהום)!
לא מזיק ברובו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא מזיק ברובו
