הבלוג שבסוף היקום

בשעת ערב מוקדמת, שכל אדם נורמאלי רק מתחיל לאכול קינוח (ואני כבר בקינוח השני)...

אני יוצא מהחדר במטרה לעשות משהו. אבל ברגע שאני עובר בדלת, אני שוכח מה זה... איך שהוא זה תמיד קורה לי, ואז צריך להתחיל לחשוב לאיפה באמת רציתי ללכת! אני מצאתי דרך קלה לפתור את זה, במקום לחשוב אני פשוט הולך למטבח, הרי רוב מה שאני רוצה נמצא שם. ותמיד אחרי שכבר לקחתם איזה משהו לאכול והבאתם אותו לחדר, אתם פתאום נזכרים שבכלל הייתם צריכים ללכת לשירותים!

מצבים כאלה לא ממש נעימים כי בדרך כלל צריך להתלבט האם אני צריך לסיים את האוכל ואז ללכת לשירותים, או קודם ללכת לשירותים ואז לאכול! בדרך כלל הטבע עונה במקומי ואני נאלץ לעשות את מה שרציתי לעשות, ולדחות את האוכל.

אז היום שהגעתי למטבח כבר ידעתי מה אני רוצה לעשות, וזה לא היה אותו הדבר שרציתי לעשות לפני ששכחתי אותו. היום רציתי לאכול! אבל לא סתם אוכל, עוגה (ולא סתם עוגה! עוגת קצפת עם שקדים! [קצת הרבה קלוריות, אבל זה לא מה שיעצור אותי!]).

פתחתי את המקרר הייתה לי התלבטות קשה. שתי תבניות היו במקרר, וידעתי שבשתיהן יש עוגות. ששאלתי את אמא שלי איזו אחת זו העוגה המבוקשת, היא לא רצתה לענות (כמובן שלא, היא יודעת שאם היא תגיד לי העוגה לא תישאר במקרר להרבה זמן). בסוף פשוט בחרתי בתבנית העליונה, זו הייתה העוגה שלי.

אמא שלי כמובן רצתה לחתוך את העוגה, כדי לדאוג שאני לא אגמור הכול (מה שלא ממש עובד, היא תמיד עושה את זה ובסוף היא לא תמיד נמצאת שם כדי לשלוט בי). אז שאלתי את אמא שלי כמה היא כבר אכלה מהעוגה, התשובה הייתה צפויה: "רק חתיכה קטנה". אמא שלי לא יודעת ליהנות מהחיים, כל פעם שהיא אוכלת עוגה היא לוקחת חתיכה בגודל של רבע מהחתיכות שאני לוקח (וזה לא רק בגלל שאני לוקח חתיכות גדולות).

כאשר הסרנו את הנייר שמגן על העוגה, חתיכה גדולה הייתה חסרה, אמא שלי כרגיל קפצה על אבא שלי בקריאות קרב (או ליתר דיוק: "כמה כבר הספקת לאכול?!/ תראה את הבטן שלך!/ כל דבר אחר"). אני לא מאמין לה, היא בטח אכלה את העוגה ועכשיו היא מאשימה את אבא שלי, או שהיא בכלל מכינה תמיד עוד עוגה לעצמה ואוכלת קצת משלנו רק כדי שנראה שהיא אוכלת משהו. אם היא לא הייתה אוכלת זה כבר היה חשוד.

למקרה שאתם רוצים לדעת, העוגה הייתה טעימה. למרות שאמא שלי נתנה לי כמות ממש קטנה, אני מרגיש שאני לא צריך עוד (זו בכלל עוגה משמינה, אני לא צריך עוד. [תקשרו אותי לכסא, או שאמא שלי תצטרך לעשות את זה]).

אחרי הפסקה שבה התרוצצתי בחוץ בקור מקפיא. סוף סוף, חוזרים לחום!

אני נכנס לבי"ס ומסתכל בחיבה על התנור שליד הכניסה...

נדחף למעלה במדרגות עם עוד ילדים מסכנים עד לקומה השנייה. אני בתומי פותח את הדלתות ונכנס פנימה, הכל מוצף בילדים קטנים (טוב בואו נודה, הם בשכבה שלי. אז אולי הם לא כל כך קטנים). אחרי כמה רגעים אני קולט, אני מריח כמויות מסחריות של דאודורנטים מכל הסוגים והמינים. אני נושם לי גז שמורכב מ-70% דאודורנטים, 20% אויר נורמאלי (השאר זה גזים לא מזוהים).

אז זו התלונה שלי. כל יום בתחילת (או אמצע) ההפסקה, שאני עולה למסדרון כדי להגניב איזה תפוח מהלוקר, אני נושם אויר (אני די בטוח... אבל אי אפשר לדעת). אבל שאני חוזר לי בסוף ההפסקה ונכנס למסדרון, ריח של דאודורנטים בכל המסדרון. מה הם מנסים לחנוק אותי?! הם ממשיכים את המשימה שאירית התחילה?!

מה הבעיה שלכם לשים פחות מחצי בקבוק? ומאיפה הם בכלל מוציאים כאלה כמויות של דאודורנט? יש להם מלאי בכיסים או משהו?

אחרי שיחה עם נועם. שמתלוננת על בעיה הפוכה (וזה רמז לכולכם... זה לא הכי נעים. כמובן שבטיולים אין בעיה... הרי כולם מסריחים). אני טוען שלשים דאודורנט (מה שנועם מצפה מכם לעשות) זה הרבה יותר מסובך ודורש מאמץ, מפשוט לשים פחות דאודורנט. בעצם שחושבים על זה, ששמים פחות דאודורנט מתאמצים פחות! הרי זה פחות זמן של לחיצה על הכפתור (או מה שזה לא יהיה). ולאומת זאת, לקנות דאודורנט זו כבר משימה הרבה יותר מסובכת!:

• דבר ראשון, צריך לעשות את המאמץ העילאי של ללכת ולחפש חנות שמוכרת דאודורנטים (או שלא מאמץ עילאי... בימינו בכל חנות שנייה יש...).
• אחרי שמצאת את החנות הרצויה, צריך להחליט איזה אחד נקנה! Old Spice? או אולי AXE? או בכלל איזה אחד מוזר שכתוב עליו: "תרסיס חרקים"?
• לאחר שבחרנו את אחד מהסוגים הרבים של הדאודורנטים, צריך להחליט באיזה ריח נבחר... וזו בעיה באמת קשה, אם מתחשבים הבזה שרובם ( אם לא כולם) ממש מסריחים. באמת שיש מלא סוגים, נראה לי שרק ל-AXE נראה יש בסביבות ה-20 ריחות שונים.
• אחרי לפחות שעה של בזבוזים כדי לדעת איזה חברה ואיזה ריח אתם רוצים. מגיע עוד חלק קשה, חיפוש הבקבוק המתאים. למי שלא יודע (וזה כנראה אומר שבחיים שלכם לא קניתם דאודורנט... וזה אומר שכדאי שתתחילו), דאודורנטים מגיעים פתוחים כדי שאנשים יוכלו לבדוק את הריח. זה גורם לזה שאתה קונה בקבוק, מגיע הביתה בציפייה כדי לראות אם חברים ישימו לב (טוב, אני לא בטוח שזה מה שאתם באים לבדוק שאתם קונים דאודורנט. אם כן, זה ישמע מוזר: -"היי חברה! נחשו מה השתנה?" -"מה?" -"התחלתי לשים דאודורנט!"), והוא ריק! בגלל זה אתה צריך לחפור בתוך ערמות הדאודורנטים ולחפש אחד שנראה מלא. באמת שיש הבדל משמעותי, אפילו במשקל (זה בדוק).
• אחרי שחלטת הכול, קנית ונסעת הביתה. צריך כל יום בבוקר, לעשות את המאמץ העצום שלשים דאודורנט דורש. המסתכם בלחיצה על כפתור.

וזה הדבר הכי מוזר בכל הדאודורנטים, תמיד יש להם שמות ממש מוזרים. מישהו מוכן להסביר לי מה זה AXE או Old Spice? (זה רק אני או שהפוסט הזה הוא פרסומת מהלכת לשתי החברות האלו? באמת שזה לא מכוון, פשוט אני בור ואלו שתי היחידות שאני מכיר).

חנוכה שמח! (ודי חבל שהוא לא חג שבתון, אם הוא היה הייתי מקבל חופש).

לא מזיק ברובו.