דברים שרואים מכאן

נתחיל בזה שאחרי הפוסט הקודם היה סופ"ש שטוף זימה עם האישה. מדהים שלמרות כל מה שעבר עלינו עד היום, ולמרות ה-4 שנים שאנחנו ביחד, ברגע ששנינו עם ראש נקי משטויות אנחנו חוזרים לסקס והרבה ממנו. :)

אני מניח שזה פיצוי שלנו על הזמן האחרון.

היא סיימה את הסמינר שלה :)

יש כמה סוגים של אנשים בעולם. אחד מהם זה הסוג של האנשים עם הלב הטוב, שעוזרים לאחרים, מייעצים, ושיעשו הכל למען החברים שלהם. זה הסוג של האישה ואני שמח שהיא כזאת למען האמת.

סוג אחר של אנשים הוא אלו שמנצלים עד הסוף את האנשים מהסוג הראשון. לאישה יש חברה כזאת. אני מזמן הייתי מנפנף אותה קיבינימט, אבל לאישה יש לב טוב.

במה דברים אמורים הפעם?

לפני שלושה חודשים החברה הזאת (הפרסיה) טסה לה לארה"ב, והן סיכמו ביניהן שהאישה תגיש בשבילה את הסמינר. תגיש, לא תעשה. התאריך הגשה הוא היום.

אתמול בערב אמרתי לאישה שאם הפרסיה לא מספיק אחראית בשביל ליצור קשר ולשלוח את העבודה שלה, היא לא צריכה לרדוף אחריה.

במיוחד אחרי שהנייד של הפרסיה לא היה זמין, וגם הטלפון בבית שלה לא.

האישה החליטה להתקשר לאמא של הפרסיה. האמא בדרך נסתרת השיגה את הבת הסוררת. הבת הסוררת בחצות התקשרה אל האישה. האישה כעסה וכעסה וכעסה, ובכ"ז היא תדפיס את העבודה, תכרוך אותה ותגיש לפרסיה.

אני אמרתי לאישה שהפרסיה יכולה ללכת לעזזאזל והיא לא צריכה לרוץ היום בבוקר לכרוך לה את העבודה.

ואיפה אני? אני באמצע. אני עוזר לחברים שלי. ואם אני מרגיש ניצול קל, אני משתחרר ממנו.

הצורך שלנו לרצות אחרים טבוע עמוק בתוכינו. אחרת לא היינו מתגייסים לצבא כמו ילדים טובים ירושלים, ולא היינו שורדים את הטירונות והאימון המתקדם. אומרים שהאנשים הכי צייתנים הם אלו שרוצים להיות מפקדים בעצמם.

העניין הוא שגם אחרי מערכת החינוך, הצבא והאוניברסיטה זה נשאר. וזה בכל תחומי החיים (לפחות אצלי). אני נזהר לא לעשות דברים שיגרמו להורים שלי להתאכזב למשל. או לבוס שלי (אפילו לבשר לו בשורות רעות בהקשר לעבודה עדיין קשה לי).

בכלל גיליתי, שקשה לומר "לא" לאנשים. החלטתי לעצמי שזה דבר שאני אשנה. אני רוצה לומר "לא" כשזה לא מתאים לי. נראה מה יקרה.

פרץ נבחר לראשות מפלגת העבודה. הוא כבר הצהיר שהעבודה לא תשב בממשלה אלא אם הם ייבחרו.

הוא אמר (ואני מצטט): "אנחנו נמצאים בתקופה של אי וודאות פוליטית, כלכלית, והמערכת נמצאת במעין סחרור. אם יהיו בחירות, תיפסק הסחטנות של המפלגות הקטנות, וכל מפלגה תתכנס לתוך עצמה ותתארגן לקראת הבחירות".

ואני תוהה לעצמי איפה הוא היה בכל מערכות הבחירות עד עכשיו? הוא לא זוכר את כלכלת הבחירות שהייתה לפני כל מערכת הבחירות? את הצעות החוק ההזויות? את ההצהרות בעיתונים?

חוצמזה, קיים חוסר וודאות גדול יותר מאשר בחירות?

אני עדיין מתכוון להצביע למרצ.