דברים שרואים מכאןהעולם דרך משקפיים מיוחדים של הסוציאליסט האחרון. מזועזע, בהלם ומבולבל.
בעצם, זה אני |
| 4/2007
 חתונה מופרעת - יש תמונה :)
9 בבוקר - האישה קמה. באו לאסוף אותה למספרה ולאיפור.
10 בבוקר - המאושר ו-ט' מתקשרים אלי. "הבטחנו לקשט את האוטו שלכם". אני מתהפך לצד שני.
11 בבוקר - המאושר ו-ט' מגיעים אלי הבייתה ודופקים על הדלת. אני מתעורר וזורק על עצמי משהו.
12 בצהריים - האוטו מקושט. האישה חוטפת משהו לאכול.
12:30 - אני והמאושר מקפיצים אלכוהול וקישוטים אחרונים בהחלט לאולם.
13:30 - הגעה לבית המלון. צריך לנסוע לאט בגלל שהאוטו מלא בסרטים ושטויות. עשיתי צ'ק אין והופתעתי מהחדר. כשיש קשרים במלון - מי צריך פרוטקציה וטובות?
14:30 - אני והמאושר אחרי מקלחת. - האישה מתחילה ללבוש את השמלה שלה.
15:00 - אני נוסע לחנות ללבוש את הטוקסידו שלי. טלפון ראשון מהמאושרת "איפה אתם!?!?!?!?!?!" האיש בחנות מוזג לנו וודקה.
16:00 - המאושר מסיע אותי לאישה. באמצע ת"א. הוא הנהג. באופן מפתיע הפקחים והשוטרים מאפשרים לו לבצע עבירות תנועה על ימין ועל שמאל.
16:15 - המפגש עם האישה. והצלמת. וצלם הוידאו. כמה תמונות, ויאללה נוסעים לנמל ת"א. (כמה נדוש).
16:45 - הגענו לנמל ת"א. שוב הכניסו אותנו חינם. הבטחתי לאישה שלא ירד גשם במהלך החתונה שלנו, ואלוהים עומד בהסכם שלו, היום שהתחיל גשום משתנה והעננים מתפזרים. הצלמת אומרת לנו "תעשו ככה, תעשו ככה" ואנחנו לא מבינים אותה. אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים בסוף. לא רחוק משם עוד זוג עם צלם שמתעלל בהם.
עוברים ושבים מאחלים לנו מזל טוב כל הזמן. אנחנו נבוכים.
עוברות שתי בנות. אחת מהן מסתכלת עלינו ואומרת לאישה "איזה יפה את". מהכלה השניה היא מתעלמת.
17:30 - מספיק עם התמונות, נוסעים לאולם.
18:00 - הגענו לאולם. אחותי הקטנה כבר שם עם אבא שלי. אחותי הקטנה לבושה כמו שטן. אבא שלי לפונג'בי. הדון ז'ואן מגיע לבוש כמו רובין הוד. המאושר רץ להחליף וחוזר כפיראט. אחותי מנהלת את כולם ביד רמה ובזרוע נטויה והם מסדרים את המקום.
בינתיים אני מגיע לתדרוך מלצרים עם התחפושות שלהם. הבארמנים שפנפנות, המלצריות נמרות, והמלצרים עכברים. צריך סדר בעולם :) אבא של האישה מגיע עם אשתו. מחופשים תודה לאל. אמא שלה גם.
19:00 - אנשים מתחילים להגיע. והחשש מאי שיתוף פעולה מתפוגג. הרוב מגיעים מחופשים.
20:00 - התחפושות שהוכנו בשביל אלו שלא התחפשו נגמרות. כמעט כולם מחופשים. אלה שהגיעו לא מחופשים מרגישים מטופש.
20:30 - איפה הרב? הוא לא עונה בפלאפון.
20:45 - באמת איפה הוא? זה כבר לא מצחיק.
21:00 - מגיע הרב, באיחור אופנתי של חצי שעה.
21:15 - הכתובה חתומה, הכל סגור - יאללה חופה.
21:30 - אנחנו צועדים לחופה. לפנינו האחיינים שלי מפזרים פרחים (זה היה רעיון שלהם, אחרי הכל האחיינית גרה באנגליה). חם בחופה. חם מאוד. כולנו מזיעים.
תודה לאל, הרב עשה את זה קצר. הוא רק טרח להזכיר 50 פעם שזאת חתונה וזאת רציני. אני לא חושב שהוא אהב את השילוב הזה שעשינו - אבל מה אכפת לי?
אני שובר את הכוס. חשש מתגנב לי ללב שמא הזכוכית תחדור את הנעל ותפצע אותי (כמו שכבר קרה למס' אנשים שאני מכיר). אבל הכל עובר בסדר.
ומתחיל מבול של נשיקות וחיבוקים.
יאללה אוכל, אלכוהול מ-ס-י-ב-ה!!!!!
ב-23:00 מתחילים להגיע האורחים של הנגלה השניה (חברים פחות קרובים שהוזמנו רק למסיבה עצמה) מתחיל לצאת גם הסיבוב השני של האוכל (המבורגרים כבש, פיש אנד צ'יפס). נוצר מצב מוזר. מצד אחד עדיין יש את האוכל הרשמי של החתונה. יש גם את הקינוחים, וגם את האוכל של הסיבוב השני.
3:00 בבוקר - אנחנו ניגשים אל ה-DJ ומבקשים ממנו שיכבה את המסיבה לאט לאט.
3:30 - ריקוד אחרון.
4:00 - אנחנו מגיעים למלון. מתחיל פרוייקט פירוק השיער. אני מוצא לאישתי הר של סיכות מתוך השיער שלה.
5:00 - אנחנו נרדמים.
אז אחרי שלושה חודשי הכנה, אינסוף עצבים ותכנונים, ריבים וכו' יצא מה שציפינו לו. מזל טוב לנו. ותודה לכולם ששיתפו איתנו פעולה.
| |
| כינוי:
בן: 47
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
