בצהוב יצבעו את השמים .
בירוק את המים ובכחול את כולם.
ככה כולם הולכים מבולבלים ולא מבינים מה זה מי מי זה אני .
לפעמים אתה לא צריך לדעת בכלל מי אתה רק מי אתה מיצג .
זאת רק האשליה, משהו שולי ולא אמיתי, משהו שלא אמרו להדאיג אותנו למרות שהוא ממש כן.
לפעמים במקום להיסתכל על המראה אנחנו מיסתכלים על המים ורואים רק הישתקפות מבולבלת לא החלטית הישתקפות שלא בטוחה מי היא או איך היא הגיע לפה בדיוק.
אולי עדיף באמת להיסתכל על המים במקום על המראה כי שם זאת לא האשליה שם אנחנו משתקפים .
מבולבלים, לא החלטים, לא בטוחים מי אנחנו או איך הגענו לכאן בדיוק.
אבל מה שאנחנו כן יודעים זה שאנחנו אנחנו ההשתקפות על המים ולא במראה לא האשליה לא רק הכאב והחיצוניות מעצבת את מי שאנחנו אלה גם הבלבול השמחות וגם כן הסבל.
בן אדם לא באמת נבחן לפי המראה או לפי ההשתקפות שעל האדם לא אמור להיבחן בכלל כל אחד שונה כל אחד רואה אולי את אותו הדבר במראה שלו וגם של השני אבל לא את אותה הישתקפות .
אתם בטח קוראים את זה ולא מבינים למה בילבלתי לכם את המוח אולי זה ההזדמות שלכם לחשוב אולי מה שכתבתי כן נכון אולי גם לגביכם?
בפעם האחורנה...
יובל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
