או אולי להשאר על האדמה הזאת, ורגליי כאן נוגעות, לא נעות.
להשאר, או לצנוח?
אני בוחרת לברוח.
למה? כי ככה זה, תמיד.
אני בורחת ממי שמחליט בשבילי, ונוגעת ומחבקת את הפוגעים בי.
הסבר? אין לי.
שיהיה, במילא משעמם כאן לבד.
אז כן, נחיה. רק בשביל להגיד שניסיתי, ולא הצלחתי טוב.
דינה. כשם בדוי זה השם המוזר ביותר שיכולתי לחשוב עליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הזיה.