מתגלגלת מזיכרון לשגיעון, בתוך זהות שבורה.

סגירת מעגל.

סגרתם את המעגל והותרתם אותי בחוץ. מסתכלת מהצד ומנסה ללמוד את תנועותכם כדי להשתלב חזרה.

מחכה ליד שתושט לי ,אל מחוץ להמולה, תזמין אותי חזרה לאותו המעגל.  אתה לא תתפלא כשתבין שמדובר ביד שלך.

השלמתי עם העובדה שאני לא רשומה בפנקס האהבות שלך.גרמת לי להאמין שלשם שלי יש משמעות רבה בשבילך.

הנחת את הקלפים על השולחן וסימנת את כל השקרים שסיפרת לי,התנצלת.

אין לי את הכוח לשמור לך טינה, סלחתי לך בחיוך. לא נתתי לך זמן לחשוב שאני כועסת     יש שגוי במעשי?

כשישבתי שם, מסתכלת עלייך ורואה אותך איתה,פשוט אדם שונה. זה לא אותו החיוך שתמיד חייכת אליי, זה גם לא אותו המבט, אז למי אתה בעצם משקר, לה או לי?

"אני גאה לומר שאני לא אוהבת רק מתגעגעת..." המשפט הזה,שנכתב באחד הפוסטים,נראה לי פתאום שיקרי לחלוטין.

אחרי המריבה הטיפשית ירשתי את הכתר, כעת אני ידידת נפש, אבל אתמול...אתמול ניסית להדחיק את קיומי ולהתחכך בידיים אוהבות אחרות.

השיחה הראשונה שלנו פנים מול פנים, נעשנו מעט פחות נבוכים, שברנו את החומה שהייתה בנינו ודיברנו הפעם על אמת.

זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת הצלחתי לגעת בך...לא פיזית אלא נפשית        אני אשקר אם אני אגיד שלא היה לי נעים.

הפעם הראשונה שהבנתי שכל מה שסיפרתי לך אי-פעם באמת דיבר אלייך  ובאמת מצאת בו עיניין.

המבט הראשון שנראה נקי וללא נסיון לשדר לי מחשבות כוזבות עלייך,סוף-סוף הבנת שלא חשוב לי המעמד החברתי שלך.

הפעם הראשונה שאתה ניסית לגעת בי, ולא ההפך. פעם ראשונה שהיה לך את האומץ להתקרב והסתכל לי בעיניים.

ואז ענית לי "התנשקנו..."    כל הקסם נעלם.

"סטוץ לילה אחד..."  ראית את הבעת הפנים שלי והבנת שכנראה מה שהיה לא היה צריך לקרות        התחרטת?

אתה מציב אותי בסימן שאלה, לא יודע מה אתה מרגיש. יותר מידי רמזים, מקווה שאתה לא מטעה אותי.

שכחתי איך זה מרגיש לאהוב,אני מעדיפה להתנזר מאהבה.

עכשיו תורי להניח את הקלפים על השולחן ולהודות... אני מפחדת להתאהב.

מגיע לנו הטוב ביותר, ידידות טהורה ולא מעבר לזה.