להלהללהה :)

אז החלטתי להתמודד עם עצמי ונעמדתי מול המראה. בחנתי כל תו ותו בפנים שלי ורק יכולתי להעלות במחשבות עד כמה התודעה שלך שונאת כל תו ותו בפנים האלה, אבל עם הזמן זה הפריע לי פחות ופחות. המראה שיקפה לי את כל האמת, גם את הדברים שלא ממש אהבתי לראות. בחיים לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה להסתכל לעצמי בעיניים. עם הזמן למדתי להשלים עם כל דמעה, צחוק והבעה שיצאו ממני. למדתי לקבל את עצמי בהבנה ובהתחשבות ואז החלטתי להעמיד את עצמי במבחן האמיתי- המבט שלך. שוב קלטתי את העיניים שלך נעוצות בי. היססתי, התלבטתי ולבסוף הסתובבתי אליך. הייתי בטוחה שאני אהיה זו שאפול שוב, אבל מתברר שהמבט הכואב והמהוסס שלי היה יותר חזק מהמבט החזק וההרסני שנעצת בי כל הזמן הזה- הפעם הנפילה לא היתה שלי.