להלהללהה :)

אני שוכבת במיטה לפני השינה, מכסה את הראש בשמיכה ולא מצליחה להפסיק לבכות.

זה קורה כמעט בכל לילה בזמן האחרון..

לכולם אכפת במידה מסויימת, אבל כשהבכי שלי קשור במישהו והוא מודע לזה- כבר לא כל כך אכפת לו...אגו פגוע או משהו. ואז שוב אני מציבה לעצמי מחסומים ומנסה להתרחק, אבל לא הולך לי..הגעתי לנקודת האל-חזור אה? הגעתי למצב שפחדתי להגיע אליו כל חיי ואני פשוט לא מצליחה להתמודד איתו. יש לי רצונות משל עצמי, יש לי רגשות משל עצמי, יש לי ערכים משל עצמי ויש לי עקרונות משל עצמי. מי אמר ששחור-לבן זה בסדר וצבעוני זה לא? למה אני צריכה לעמוד בין הפטיש לסדן? למה אני צריכה לחיות בוויתורים על דברים שחשובים לי רק כדי לרַצות אנשים שאני אוהבת?..למה זה מגיע לי?!.

ידעתי כל הזמן! היתה לי הרגשה.

 נדלקו לי בראש נורות אדומות ואמרו לי "מתת תיזהרי", אבל ברור שלא הקשבתי לעצמי.. הלכתי כמו מטומטמת אחרי הלב שלי. עשיתי טעות! אסור לי ללכת אחרי הלב יותר, אסור לי להתמסר יותר מדי כי זה בסופו של דבר רק פוגע בי.

הכל זה בולשיט אחד גדול! קל לדבר, קל להבטיח, קל ליצור ציפיות! אבל פאק, עומד פה בן אדם שאשכרה מקשיב לכל הדיבורים האלה, להבטחות ולציפיות. עומד פה בן אדם שלא מבין איך הוא חוטף כל כך הרבה כאפות כשכל מה שהוא ניסה לעשות זה לגרום רק טוב. עומד פה בן אדם שאוהב מכל הלב ומוכן להקריב את החיים שלו, אבל בזמן האחרון הוא שוכב במיטה לפני השינה, מכסה את הראש בשמיכה ולא מצליח להפסיק לבכות..