להלהללהה :)

אני לא יודעת מה קרה לי ...

כבר כמה ימים אני מסתובבת עם תחושת ריקנות בלתי מוסברת כזאת..

אני מחייכת, צוחקת ומתנהגת כרגיל, אבל ברגעים מסויימים אני פתאום מוצאת את עצמי בדאוּן מטורף..

אני מרגישה כל כך לבד (אפילו שאני לא)..

בדרך כלל כשאני עסוקה אין לי זמן לחשוב על דברים ולהתבאס, אבל עכשיו משום מה אני בירידת מצברוח מטורפת אפילו שאני עסוקה כל היום. אני שונאת להיות ככה! אני כל היום מנסה לצאת ולהעסיק את עצמי בדברים משמחים אבל זה פשוט לא הולך!

אפילו בלילה אני לא מצליחה להירדם מרוב מחשבות...

אז הנה, אני הולכת להוציא את זה:

-אני לא יכולה לסבוללל יותר את הביקורת המסריחה הזאת!! בא לי פשוט להתנהג בטבעיות, כמו שמתחשק לי מבלי לחשוב פעמיים.

-נמאס לי מהערות מטומטמות כאלה!

-נמאס לי להתאמץ כל כך הרבה מבלי שיצא מזה משהו!

-נמאס לי מאנשים לא החלטיים!

-נמאס לי להרגיש חרא עם עצמי בגלל דברים שלא קשורים אליי.

-קשה לי עם החוסר ודאות הזאת...

-אני רוצה להשלים כבר עם המצב הזה, לקבל את העובדה הזאת וללמוד לחיות איתה.

-נמאס לי להתפרק ככה

-נמאס לי לעצור את עצמי ולחשוב על כל דבר מיליון פעם

לפני יומיים ככה קראתי את כל הבלוג מההתחלה והבנתי שאני אשכרה חושפת את עצמי לכולם!

אני בעצם עושה דבר שחיים שלמים ניסיתי להימנע ממנו.

נשבעת שבאתי למחוק את הבלוג, אבל לא יכולתי..אין לי מושג למה.

כל מי שמכיר אותי אישית וקורא לי בבלוג:

הדברים שאני כותבת פה הם אישיים. מאוד. כל מה שיושב לי בלב ומעיק עליי נכתב כאן, זאת המטרה-לשחרר.

אם אני ארצה להעלות את הדברים לדיון אני אעשה את זה..ואם לא, אז אל תעלו אותם לדיון בעצמכם.