להלהללהה :)

אני לא יודעת מה קרה לי..הייתי כלכך אופטימית ושמחה לגביי הגיוס ועכשיו אני מוצאת את עצמי לא מפסיקה לבכות.

פתאום כל השטיפות מוח של כולם מתחילות להשפיע אפילו שהכרחתי את עצמי לא להקשיב לאף אחד.

הבטחתי לכל כך הרבה אנשים שאני לא אבכה..והנה עכשיו אני בוכה פה כמו ילדה קטנה.

אין מה לעשות, העולם לא מתנהל איך שאני רוצה או לא רוצה, עכשיו אני מבינה את זה כלכך טוב.

בשבועות האחרונים למדתי כלכך הרבה על אנשים שקוראים לעצמם חברים שלי..

שמחתי לגלות שאני אף פעם לא לבד..ובכל זאת, היו כמה שאיכזבו ברמות שאי אפשר לתאר.

אני חייבת תודה ענקית לכל אלה שלא נתנו לי בכלל הזדמנות לבכות ושעשו הכל כדי שאני אחייך ואשמח בשבוע הזה.

בכל שעה היה מי שהקשיב לי, שתמך ושחיבק בדיוק בזמן המתאים.

אני לא אשקר, היו המון רגעים בחיים שגרמו לי לא להאמין שיש דבר כזה חברים..

אבל דווקא ברגעים הקשים הבנתי שכן יש דבר כזה ושהם אף פעם לא יתנו לי ליפול.

אלוהים תן לי כוח. תעזור לי לעבור את זה בקלות.

אני לא רוצה לבכות יותר!