טס שלי

אוי, אני ממש שבורה, אתמול היה שיפור קל במצב של טס , באמת קיוויתי שהיא קצת מתייצבת במצבה, היא אומנם שילשלה אבל הראתה סימני חיים, היום הוטרינר ביקש ליראות אותה אחרי הצהריים, מהשעה 12:00 עד 16:00 היא ישנה , קיוויתי שזה קצת עוזר לה , אבל כשהערתי אותה , היה לה ממש עד בלתי אפשרי לקום , בכל זאת הצלחתי להקים אותה וירדנו את המדרגות , למטה ברחוב היא כבר קרסה , היא פשוט שכבה על הכביש ולא יכלה להתרומם , עצרתי מכונית ובחור ממש נחמד עזר לי והרים אותה לרכב, אצל הוטרינר היא החלה לזוז ובשלב מסויים נכנסה להתקף קטן, זה היה נורא , הוטרינר שלי אמר שאין תיקווה, שעדיף להרדים אותה לפני שהיא תסבול יותר , הרגשתי כל כך אפורה , כאילו הנפש שלי תמות איתה, דיברנו על איך ומתי, והוא אמר שאנחנו צריכים להיות שלמים עם זה, בבקשה , שמשהוא יגיד לי איך אפשר להיות שלם עם זה שאתה מרדים את החיה שלך , שאתה רואה אותה גוססת , מצד אחד היא כן אוכלת קצת , למרות ירידה משמעותית במשקל וזה סימן שהיא עדין איתנו , אבל מצד שני טס המדהימה שלנו , החכמה והמתפנקת כבר מזמן לא איתנו , זה כאילו שבהתקף הראשון לפני חודש וחצי הנשמה של טס מתה ורק הגוף נשאר , וגם הוא בוגד בה , נכון תגידו לי שעדיף שהיא לא תסבול , שהיא תלך בכבוד , אבל הלב , הלב מסרב להיפרד, היא כל כך חלשה, ואני נקרעת מלראות אותה כך , היום שחזרתי מהוטרינר נכנסתי לאתרים של בתי קברות לחיות, יש מקום כל כך יפה ליד פ"ת , אני מאמינה שכשיגיע הרגע שטס כבר לא תהיה איתנו מגיע להיקבר במקום שמכבד אותה , הראש מבין , זה הלב שלא יכול להרפות