שבוע לפני שחגגנו שנה, אחותי נסעה לאילת דרך העבודה..

הזדמנות מצויינת להתנחל בחינם.

אני בשמיים "פאק איזה כיף! רק עם בן באילת!"

בן נסע לוליום ערד, לצלם את התוכנית לייב שהייתה להם, סלברטי קטן שלי (:

כל פעם הייתי אמורה לנסוע אליו, וכל פעם משו אחר השתבש, לא נועד להיות.

אני והוא רק חכינו לרגע שנקפוץ לאוטובוס לאילת, שניהיה יחד בלי שום הפרעות,

ואז הצטרפו לחדר של אחותי עוד שתי עובדות, שזה אומר no room for us

ברור שקילבתי את הביאוס של החיים, גם לא להיות איתו בערד וגם לא אילת?!

אז האמא המדהימה שלי לקחה את הדברים ליידים שלה וחיפשה לנו מקום ללון בו.

וכמובן שהיא מצאה, אפילו כמה.. בסוף הלכתי על הכי זול, כי מה שהיה חשוב זה מקום להניח ת'ראש.

כמה טלפונים, כמה חיובים, והופה! ישלנו חדר!  שבן חזר הוא קנה לנו כרטים לאוטובוסים,

לקחנו את האוטובוס הראשון של הבוקר, שלא יתבזבז היום חח, חוצמזה, שאם היינו לוקחים יותר מוקדם

סתם היינו צריכים לחכות בלובי עם התיקים עד שיתפנה החדר..

הנסיעה הייתה דיי מהירה לדעתי, לא הרגשתי שזה5 שעות (נרלאי שהיה קצת פחות אבל פסדר..)

הגנו לתחנה המרכזית באילת, כל הנהגי מוניות קפצו עליינו, ואנחנו בחיוך קל של חסכנים "המלון שלנו פה(: "

עברנו את הכביש, הגענו למלון, קבלנו את המפתח לחדר.. פשוט אושר מטורף!

עולים במעלית, מגיעים לקומה, מפתח, דלת, התלהבות, כניסה............. תדהמה. חרא של חדר !

פשוט קופסאת גפרורים! המעבר בין הטלויזיה למיטה כ"כ צר, שצריך לעבור על הצד,

החדר הייחידי  שיש בו מקלחת/דוש ולא אמבט, אין איפלו את הרמפה הקטנה הזאת שמנקזת את המים!

אחרי מקלחת קצרה, הכל מוצף! הסדינים מלוכלכים, המגבות עם חרא, לא מתאים לי, לא מתאים בכלל.

שמעו "זוג צעיר" באו לנו בהפוכה, סבבה, אנחנו לא זוג צעיר כמו שהם מכירים.

בלאגנים, טלפונים, בדקנו מלונות, כ"כ קרובים לשנות מלון, בסוף באו לשנות לנו חדר, עכשיו אנחנו בודקים לפני שלוקחים.

הביאו לנו מפתח, הלכנו לחדר- ליגה אחרת. מרווח, אמבטיה, חלון הכל, רק המיטה הייתה שתי מיטות נוער מחוברת,

ירדנו לקבלה וביקשנו שיחליפו לנו רק את המזרון.

הפקידה עושה פרצוף, "עזבו, קחו את החדר הזה", הביאה לנו חדר הקומה האחרונה..

בזמן שלהנו למעלית שמעתי את הפקידה השניה אומרת ,האא הבאת להם את החדר הטוב..."

רצנו לחדר לראות מה כ"כ טוב חח, האא... זאת החופשה שמגיעה לנו !

מטיזה זוגית, אמבטיה, חדר מרווח ממש, פלזמה, מאפרה, נוף.. אעש!

מבסוטים מהחיים, פשוט היה תענוג,

אכלנו ארוחת ערב במלון, נחנו, התלבשנו ויצאנו לתיקלוט של בן, כה, גם באילת חח.

בסוף הוא לא תיקלט הרבה, כמעט ולא, קהל אילתי הוא קהל מוזר..

אבל- כל המשקאות על הבר חינםםם, וואי איך השתכרתי חח

כל הדרך למלון בזיגזגים (כן לא לקחנו מונית, חסכנים! ) ובחדר במלון, היה פשוט מדהים..

אחח, אנחנו כאלה אוהבים..

יום אחרי זה קמנו, נסענו לריף הדולפינים, שילמנו 120 שקל כניסה, בשביל מה?

לשבת לייד המים ולראות דולפונים שוחים.. בשביל זה ישלי טלויזיה.

ניסינו להיכנס לצלילה או לשחיה, אבל הכל היה מלא.. יפה.

חזנרו לחדר, הלכנו לישון, אכלנו מלא, ישנו, אכלנו, שתינו, ואז הלכנו לנייטמר!

וואי אני כזאת פחדנית פאק... זה היה שפוט מצחיק, מרוב שהלחיצו אותי פחדתי מוות,

לא נתתי לבן להנות כמו שצריך חח כל הזמן דחפתי אותו קדימה חחח.

חשבו ללכת לאימקס בבוקר, אבל גילינו שלא נשארו לנו הרבה מזומנים חח,

הערכנו את השיהייה שלנו במלון לעוד לילה, כי התיקלוט של בן במרכז בוטל.

בלילה האחרון, טיילנו בטיילת, והיה כ"כ כיף, נסיך שלי 3>

הבנו למה אנחנו אוהבים אחד את השניה כלכך.. מדהים כמה שאנחנו טובים יחד.

חזרנו לחדר, שוב שתינו חח, כיףכיףכיף! כל הבוקר נימנמנו במיטה חח,

היה דיבור ללכת לים.. אבל הוא נעלם איפשהו בשינה...

ארזנו תיקים, יצאנו לטייל עד שיגיע האוטובוס, הלכנו לראות סרט 3D "גשם של פלאפל", חמוד לאללה.

אכלנו, לקנו את התיקים, הלכנו לאוטובוס, עלינו על האוטובוס, נפרדנו מאילת ומהבועה שחיינו בה 4 ימים.

ניסעה סיוט חח, כ"כ הרבה סיבובים, מטורף.

העיקר שהגענו הביתה, וזכינו לחגוג את השנה שלנו בצורה הכי טובה שיכולה להיות, לבדנו.

החדר המסריח שקיבלנו בהתחלה ▲

אני אוהבת אותך יפשלי (:

באבו!!!!