היא אמרה לו - תלך. היא ביקשה שלא יתקשר יותר. הוא שמע. הלך,

ולא התקשר יותר. היא התרסקה. נשברה לחתיכות, הפכה לצל של עצמה.

ואז... היא התחילה להתחנן.

ויתרתי על כל שמץ של כבוד עצמי למען מטרה אחת שנקראת אהבה.

וכדי לנחם את עצמי אני מסבירה  כי באהבה אין דבר כזה שנקרא כבוד.

זוחלת על ארבע למען כמה רגעי חסד אחרונים

ובטוחה שאם אני לא אוותר, לא ירפה, אז הגבר שלי יבין עד כמה אני נהדרת ויקלוט שגם הוא לא יכול בלעדי.

 לרצות למות בגלל שהוא לא מתקשר,

 ופתאום נזכרתי, 

 איך אמרתי לגבר שהיה שלי ללכת,

והוא הלך ולא התקשר כי ידע שהוא לא יכול

להבטיח לי כלום. ואני רציתי למות.

 והתקשרתי אליו אחרי פחות מארבעה

ימים ובכיתי כל כך בכיתי, שבקושי הצלחתי לדבר. וכשהצלחתי, שאלתי

אותו איך הוא הלך ולא נלחם עליי, והוא ענה שהוא לא הפסיק לחשוב

ולהתגעגע אליי. ואני, נתליתי בשברי המילים, שהיו אולי אמת צרופה,

אך לא הבטיחו שום שינוי. והאמנתי שאם אהיה קצת סבלנית והרבה אוהבת,

האהבה תנצח. אבל היא לא. לא בסיפור שלי, ולא בהרבה סיפורים אחרים.

אם אתה אוהב מישהו שחרר אותו. אם הוא יחזור סימן שהוא שלך, אם לא, סימן

שמעולם לא היה".