תקופה מתישה עוברת עלי. אני נאבקת, ללא הצלחה רבה יש להוסיף, בסגירת דלת אחת בחיי. מנסה, ללא הצלחה רבה יש להוסיף, לפתוח דלת חדשה. לא כאן ולא שם. המקום הארור הזה

ייתכן שיותר מדויק לומר, גופך מושך לכל הכיוונים אך ליבך תקוע במקום. אותו לב שנפצע ודימם, אך מסרב להתפנות מאזור האסון.

אני כל כך רוצה להיות כבר שם, במקום הזה שנקרא "הלאה". אני רואה אותו קרב, אני חשה את הריח שלו באפי, אני נוגעת בו בקצות אצבעותיי, אבל איכשהו אני מתעוררת באותה משבצת ארורה שוב ושוב.מנסה לשכנע את עצמי שאכן הסערה מאחוריי, מצד אחד, אני מנסה לשוות לעצמי גישה קלילה, שאומרת כי אני בסדר גמור עם הכול. לוקחת את הדברים בפרופורציות ולא מתרגשת כמו שהתרגשתי פעם מכל טלפון, מכל שיחה, מכל פירור שמונח לרגליי על מנת למשוך אותי חזרה פנימה או להשאיר אותי בחצר. אני מאוד מנסה לשכנע את עצמי שאכן הסערה מאחוריי ואני בדרכי להחלמה מלאה ואף מהירה. מאוד משתדלת להיות עם יד על הדופק ובמודעות מלאה בתקופה זו, בעיקר לרגשות ולפרשנות שלי לדברים שמתרחשים, כדי לא להתעורר בעוד כמה זמן בהלם מוחלט.

מצד שני, אני מרגישה כמו עריקה שבורחת מהמשטרה הצבאית. נוצרות הזדמנויות, אני נותנת להן את כל כולי, מתוך מקום שמאמין באמת ובתמים שהנה "הלאה" הגיע והוא כאן בתוכי, אבל אני לא מביאה עצמי לקו הזינוק שלהן. התירוצים בתקופה זו משודרגים: אכלו לי, גנבו לי ושתו לי הם בני בית בתקופה זו. השכנוע העצמי עובד במלוא עוצמתו, ואני בטוחה שלא הגעתי לקו הזינוק כי זה לא היה צריך לקרות והצדק עימי.

יש לו זמן, לזמן, הוא לא ממהר, אם אני רוצה להיות במקום אחר בחיי, אני היחידה שאביא עצמי למקום הזה – איך לא הבנתי זאת קודם? למה לתת לזמן לעשות את שלו, אם אני יכולה לעשות זאת פי מאה יותר טוב. הזמן הרי ידוע ומוכר כעבריין. הוא רמאי, ערמומי, נצלן ועצלן. יש לו זמן, לזמן, הוא לא ממהר לשום מקום ולא משנה לו שזה על חשבון אחרים. אני לא אצהיר שהצלחתי לסגור דלתות ופתחתי חדשות במקומן. אני פשוט אפסיק להיאבק בדברים האלה. אם אפסיק להיאבק בדלת, היא תיסגר מעצמה בסופו של דבר. אני מניחה לה והולכת לחפש אתגרים ודלתות חדשות. אני מביטה סביבי ורואה הרבה דברים שלא ראיתי קודם לכן. התעורר בי החשק לנסות דברים חדשים, כי התקליט הישן כבר מאוס מעט. אומרים שסוף הוא תמיד התחלה. אני מניחה שההשקפה הזאת מאפשרת לאנשים להתמודד עם הקץ של הדברים בצורה נעימה ונוחה יותר. למה שאני אהיה שונה מכולם? אז היום עשיתי, פעלתי וחייכתי המון לעצמי. תחושה טובה ונעימה לחזור למעגל הזה. זה לא יקרה בן לילה, אני יודעת. אבל את הצעד הראשון עשיתי, ולא אפסיק עד שאצליח ללכת.