כשחיפשתי אהבה,

מצאתי אתונות. חמורים, אם לדייק. נתקלתי בגברים דפוקים רגשית , לא

שאני הכי נורמלית בעולם, אבל זה תמיד נחמד להרגיש שאני די נורמלית

ביחס לטיפוסים שפגשתי.

אז היתה תקופה לא משהו, מבחינת הזוגיות. אלה שחשקתי בהם מאוד, לא

רצו בי. אלה שרצו בי, היו או פסיכיים מדי או משעממים מדי או פשוט

לא סקסיים מספיק. ואחרי שנה אני מביטה במראה ורואה שם לוחמת עייפה

מאוד. והיא מסמנת לי עם הידיים את התנועה המפורסמת הזו, שמבקשת פסק

זמן.
מה מעייף כל כך בחיפוש אהבה? הדרך,

הדרך קשה. ראשית, למצוא מועמדים. ועד שאת מוצאת מישהו לבלות איתו הוא מושך אותך ואת אותו ואתם נפגשים,

אבל איך מגיעים אל האני האמיתי שלו? מתי מרשים לו לראות את האני

האמיתי שלי? לי זה בדרך כלל קורה כששוכבים. ולכן אני נגד סקס בדייט הראשון. איך לעזאזל אפשר להחליט לבטוח במישהו ולהתערטל לפניו,פיזית ונפשית, אחרי מפגש אחד? "סקס קר. אישה צריכה למות ארבע פעמים בשבוע כדי לדעת מה זה" (אריקה ג'ונג).

הו כן, ואז מגיעה הצרה האמיתית. הסקס. לא, אין כל רע בסקס. אלא מה, כשאת מחפשת אהבה, שלב הסקס הוא מין צומת דרכים ונקודת מבחן שכזו. מה הוא רוצה ממך? את האתגר בלשטח אותך על הסדין, את סיפוק הסקרנות

והיצר, או יותר מזה? כשאני מכניסה מישהו אל תוכי, זו דרכי לומר לו שאני רוצה בו. מעונינת בו. הבעיה היא, שלגברים יש מניעים שונים לחלוטין. ועד שלא מתקיים המגע הזה, עד אז, את לא באמת יודעת לאן זה יתגלגל. ייתכן שלמחרת הוא ייעלם, ואת תישארי עם התהייה, עשיתי משהו לא בסדר או שמלכתחילה זה כל מה שהוא רצה ממני? ואת מחכה לטלפון

ממנו. כן כן, אין להכחיש. מחכה. מחכה כי את כבר אמרת שאת רוצה, אבל כידוע גברים בנויים אחרת, וזה שהוא נכנס לתוכך עדיין לא אומר שהוא רוצה בך גם הלאה. אם הוא נשאר מעוניין גם באדם שאת, הוא יתקשר אליך. ודי מיידית. כי גם הוא מכיר מצוין את המשחק הארור הזה. ואם הוא מתלבט או סתם חושב שזה יכול להיות לא רע להזדיין איתך איזו

תקופה, הוא יתקשר תוך כמה ימים, ככה באופן לא מחייב. משחקים, כן, שוב משחקים, אבל הבעיה היא שבזמן הזה את נשארת במתח. מתח של מישהי שלא יודעת איפה היא עומדת. מתח מערער ביטחון מרוסק אגו שלא  נתחיל. ואת שונאת את עצמך על שאת מחכה לו כמו טיפשה, ואת רוצה להתקשר אליו ולהגיד לו, מממ, היה נעים, בוא נעשה את זה עוד פעם, אבל את גם יודעת

שבתשעה מתוך עשרה מקרים זה יגזור את דינך. את תחשבי נואשת. ממש כמו כרישים שמריחים את הדם מקילומטרים, גברים מומחים בלאתר את ניחוח הנואשות ולעשות ממך מטעמים. ולפעמים זה גם קורה הפוך.

 הוא נורא רוצה המשך, ואת לא יודעת איך להגיד לו בעדינות שזה פשוט לא זה, שהוא לא מספיק מרגש או מעניין אותך,

או אפילו שהוא פשוט לא זיון מספיק טוב בכדי שתשקלי לחלוק איתו אפילו לילה אחד נוסף. ופעם בכמה זמן את אפילו פוגשת מישהו

שעושה לך טוב, ואת עושה לו בחזרה, ואתם לא מתאהבים, ואתם סתם עושים

סקס מהסוג שמותיר אותך בערב למחרת בלי המתח של אם יתקשר, אבל עם חיוך גדול. חיוך גדול, כי ברוב הפעמים המצב הפוך. את לא מחייכת. היה לך לילה של סקס, ולך היה נדמה שאולי יכול להיות כאן משהו, וכן, הוא ליטף לך את הגב והיה נעים וטוב,

 עד שהוא קיבל מה שהוא רצה, ואחרי שהוא גומר משהו בעניין שלו בך פשוט נאטם. את נהיית כלום.

את שוכבת במיטה ומרגישה שקופה וכמעט מרחמת עליו כשהוא דולה איזה תירוץ

מטומטם,

מושך עליו את התחתונים והג'ינס, משאיר אחריו את שביל קליפות הקונדומים, ונעלם אל השקיעה ומחוץ לחייך.

נמאס לי מהחיפוש הכפייתי הוא גובה מחיר נפשי יקר מדי. אני רוצה עכשיו חופש ומנוחה נפשית מכל הזבל הזה שמסתובב אצלי בהארדיסק בלי תוויות אזהרה.החלטתי שלא עוד חיפוש ודייטים. אני פורשת למנזר. זה לא מנזר קנאי של תפילות והתנזרות מכל מנעמי החיים, זו רק התנזרות מהחיפוש אחר אהבה, מהמיתוס שחיינו אינם שלמים בלעדיה. את צרכי הגוף קל יותר

לספק, אני לא רוצה יותר. אני עכשיו נחה לי. והמנוחה הזו נפלאה לי עכשיו. כי להיות לבד זה קשה רק אם את עדיין מחפשת.

 לא עוד חרדות של לפני פגישה וחרדות של אחרי פגישה וחרדות של לפני הלילה הראשון וחרדות של אחרי הלילה

הראשון. וכל זה עוד לפני שבכלל נכנסנו למערבולת הרגשית הזו של ממש להיות בתוך תוכה של מערכת יחסים.

אולי בעצם נועדתי להיות לבד? אולי זה מה שגרם לי לפרק קשרים ארוכים מאוד, אולי זה הגורם החסר?

 ומזמן לא הרגשתי נכון כל כך. הלבד הזה, שאין משמעותו אפס תלות בזולת,

כי אין דבר כזה. אבל פירוק התלות לגורמים קטנים יותר מביא אותי למצב שבו התלות הגדולה, החיפוש הגדול,

מאבדים מערכם. כי כשאני זקוקה לקרבה גופנית ולחום, אז יש לי עם מי, ואחר כך הוא הולך הביתה.

 וכשאני זקוקה למישהו לדבר איתו, אז יש לי עם מי. והכי נחמד לי לקרוא ספר לבד, במיטה, או ללכת לאנשהו ולהיות גלמודה ואלה

הבילויים החביבים עלי והם בהחלט תפורים למידתו של אדם אחד בלבד.

אז אולי אני לא בן אדם זוגי אחרי הכול נראה לי סבבה!