אני צריכה לחסוך עוד מלא כסף לפני הדדליין ואני ממש לא יודעת איך. בנתיים ההוצאות החודשיות שלי עולות ואין שום סיבה מוצדקת לזה. מוכרחה לעבוד על הבזבזנות שלי דאמיט. 

אני מתכתבת עם מישהו בטינדר שיצא לי לראות בלייב לפני שהייתה לנו התאמה, הוא חתיך למות ואני לא באמת חושבת שהוא ברמה שלי בתכלס.

דימוי עצמי נמוך, כבר אמרנו?

הבעיה שהוא חותר לסקס, אחרת איזו עוד סיבה יש לו לשלוח לי הודעות של ערה באמצע הלילה, כמה לילות רצופים? למה זה ככה אוף.

מתחשק לי סקס כשאני חושבת על זה, אבל לא ברמה של לקום ולעשות את זה עם זר מוחלט. אני חושבת שזה צריך להיות מישהו שארגיש בנח איתו, מעבר למשיכה מינית. שאכיר אותו קצת, שיצחיק אותי, שתהיה כימיה וחיבור טוב. זה לא מוכרח להוביל לקשר רציני וכבד, אבל היכרות מסויימת. הדבר היחיד שאני יודעת עליו זה שהוא מכין אוכל ממש טעים.

די סיננתי אותו אז הוא נעלם וזה בסדר מבחינתי, אני בלאו הכי עסוקה והלו"ז שלי יישאר די צפוף עד אוקטובר בערך. אולי הוא יהיה עוד רלוונטי אז, חה

היה לי ריב רציני לפני חודש עם חברה טובה ולאחרונה הפעילות בקבוצת הוואטסאפ המשותפת התחדשה ויצא שחזרנו לקשקש. אני אמורה להפגש איתה מחר יחד עם שאר החבורה, מקווה שלא יהיה מוזר מדי. ציפיתי שהיא תתנצל על איך שהדברים נגמרו בינינו, היא טענה שאני מקנאה בה כי היא מגשימה חלום שוויתרתי עליו מרצוני לפני הרבה זמן, דבר שהיא כנראה מתקשה להאמין לו. בכל מקרה, אין לי סבלנות לתככים ודרמות.

יוצא לי להכנס לכאן, לחשוב על לעדכן, להכנס לתסכול ולהתנתק. אני לא באמת יודעת מאיפה להתחיל בכלל ואם יש טעם לעדכן פה. מצד אחד, כ"כ הרבה קרה מאז שעדכנתי פה בפעם האחרונה, מצד שני, מרגיש לי שאני עדיין באותו המקום, או צעד אחד קדימה. הכל מתקדם מאוד לאט לדעתי למרות שאם הייתי יכולה להיות אובייקטיבית, במבט מהצד הייתי אקטיבית לגמרי בתקופה האחרונה.

אני מניחה שאני יכולה לשייך את התחושה הזו לכך ששום דבר לא מספק אותי. אני לא מצליחה הרבה פעמים לראות את מה שחיובי, אני תמיד רוצה יותר חותרת למצב שיהיה יותר טוב. זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו, במיוחד כי אני צריכה להביט על התמונה המלאה ונקודת המוצא שלי.

הגעתי למסקנה שהדבר שעושה אותי הכי מאושרת זה לטייל בעולם. הייתי בטיול של קרוב לחודש במקום המדהים ביותר על פני האדמה. בכיתי כ"כ הרבה ביום האחרון שלי שם, גם הטיסה האחרונה בקונקשן חזור הייתה זוועה שפשוט ייבבתי לעצמי במושבים ונרדמתי עם דמעות. נכנסתי כמה שיותר מהר לשגרה שוחקת של עבודה אבל הדכאון שאחרי לא פסח עליי. תחושת הבדידות התעצמה ואמנם חברה לטיול הייתה שותפה להרגשה הזו, אבל המרחק הפיזי בינינו הקשה עלינו לשתף אחת את השניה כמו שרציתי. נותרו לי זכרונות, סרטונים ותמונות, טעמים וצבעים שמעלים בי דמעות כשאני נזכרת. אני עוד אחזור.

סאני, החברה הטובה שהוזכרה פה לא מעט, והננס- האקס שלי, התחברו ונהיו בסטיז. כמובן שהעפתי את שניהם מחיי, את הננס ברגע שנפרדתי ממנו ואת סאני ברגע שגיליתי שהיא שרמוטה בסיסית חסרת בטחון שנאחזת בשאריות שלי כדי להרחיב את המעגל החברתי שלה, על חשבוני. הכלבה פשוט התנתקה ממני, ובדיעבד אני רואה שהיא "בנתה" את זה בטרם עזבה את העיר הזו. אכלתי סרטים על הסצנה ההזויה הזו לא מעט זמן, לקחתי פאוסה כשטסתי כי הכל נראה לי חסר חשיבות כשהייתי שם, הבנתי כמה יש לעולם להציע. אבל כשחזרתי זה שוב הציק לי. השבוע גיליתי שהם לא טסו יחד כמו שחשדתי, למרות שלדעתי זה עוד יקרה כי הננס חסר אישיות ונגרר, וסאני היא סאני, חייבת תשומת לב גם אם מדובר בפרינדזון. 

כל תחושות הבגידה האלו וההתעסקות בשניהם עשו לי לא טוב. הבנתי שאני מתעלמת מהחברויות החדשות שיצרתי, שאני נמנעת מלצאת לדייטים, שאני נמנעת מלעשות לעצמי שוב טוב, אם מדובר בפעילות ספורטיבית שנהנתי ממנה בעבר, תזונה נכונה, או אפילו תחביבים שזנחתי, דברים שרציתי לעשות למען עצמי.. אני לוקחת את המושכות לידיים שלי. עשיתי unfollow עליהם ומי שקשור לחבורה המשותפת שהייתה לנו, כי למחוק אותם עכשיו עוד עלול לגרום להם לחשוב שאכפת לי, ויאללה, קדימה. 

הבנתי שסאני הפכה להיות הבדיחה בקבוצה המחודשת שלה, כולם לועגים לה שהיא שוכבת עם לא מעט גברים כי לא נעים לה פלוס שלל תירוצים, על אף ההצהרות שלה שהיא מחפשת מערכת יחסים רצינית. היא כתגובה לא מבינה שיש לה פה בעיה ופשוט נותנת לאנשים לצחוק עליה. אתמול ישבתי עם ידיד משותף לי ולננס בקפה, כשלפתע הננס נכנס גם. היה אפשר לראות שהוא מרגיש ממש שלא בנח ומבחינתי זו הייתה תחושת נצחון. כבר פעמיים שהוא נתקל בי, למרות שעזב את העיר, ופעמיים שאני מתנהגת בנינוחות, חיוך, והוא מזיע ונע באי נוחות. הבנתי שהוא שבור ומרוסק ושבייסיקלי שברתי לו את הלב ולמרות שעבר המון זמן הוא עדיין לא התגבר עליי. אני לא רוצה להשמע כלבה, אבל מנחם אותי לדעת שקצת רע לו, כי מגיע לו. למרות שהוא הצליח לנכס לו מישהי שפעם קראתי לה חברה (וכמובן שהאשמה מוטלת גם עליה), זה לא מה שיעשה אותו מאושר.

וזהו, בזאת אני מסכמת את האפיסודה הזו ואומרת לו בייוש. אם עוד חשבתי והייתה לי תקווה שהוא יתאושש כבר ונוכל לחזור להיות ידידים, שאוכל לשתף אותו בדייטים שלי, שאוכל להתייעץ איתו על דילמות ועניינים של החיים, כי בתוך תוכו הוא היה אחלה קאוצ'ר, אני מבינה היום שאני כבר לא רוצה איתו שום קשר, שהוא בנאדם שפל ופתטי מבחינתי, וחבל לי שהוא לא מתעורר ומבין שהרבה ממה שהוביל לפרידה היה באשמתו. 

אה, ושעמד לו כ"כ הרבה זמן רק כי הוא היה על ציפרלקס אז שלא ירגיש מיוחד.

יש לי בדיוק עוד תקופה קצרה עד מטרה נוספת שהצבתי, אני מנסה לרכז את כל האנרגיות שלי בעצמי. קשה לי לאחרונה עם אכילה נכונה ואני נופלת די הרבה לאכילה של שטויות בכמויות גדולות, זה חייב להפסק.

הגבוה ואני נהיינו ידידים. אני מפלרטטת איתו די הרבה, בצורה שלפעמים אני חושדת שמביכה אותו למרות שהוא מכחיש. אני יודעת שהוא לא באמת בעניין שלי או של אף אחת אחרת כל עוד כולנו עובדים יחד, אבל הוא בעצמו פלרטטן לא קטן והידידות הזו זורמת ככה ויש לה גבולות בסופו של דבר, זה באמת רב הזמן 90% לא רציני.

הוא די ג'נטלמן למרות הכל ולא נופל למרות שאני מרימה לו להנחתה לא מעט. אני לא חושבת שאני לא הטעם שלו כי אני כן מרגישה שהמשיכה קיימת, אבל זה משהו שלא יתממש כי יש לו עקרונות די ברורים וגם כי המצב קצת יותר מורכב חברתית. בלאו הכי אני יודעת שהיפותטית לא היינו מצליחים כזוג, אבל לסקס הוא נראה לי אחלה פרטנר. שרירי, חזק, חתיך וגבוה. אולי זה סתם התסכול מדבר, לא שתהיה לי בעיה להשיג סקס, זה פשוט שלא בא לי באמת כנראה.