(כן, אני אוהבת להיות דרמטית, זה מצחיק אותי) 

הנה מאמר מעולה שקראתי ב"שקוף" (בבקשה תקראו, כך הפוסט שלי יהיה יותר מובן), ובו בזמן שקראתי, בטיימינג מעולה, שמעתי את אמא שלי מתלוננת על מגישי החדשות ההיסטריים של ערוץ 2. אני משתדלת להמנע מחדשות, קוראת לפעמים קצת בעיתון ובאינטרנט, כבר שנים שלא ראיתי מהדורה שלמה בערוץ 2 (בכלל אני משתדלת שלא לראות את ערוץ 2) אני מעדיפה לצרוך אותן באמצעים אלטרנטיביים, ובכלל מעדיפה להתרכז באנשים סביבי, ובמה שאני רואה במו עיני מאשר לקבל מידע מיד שנייה או שלישית או אלוהים יודע איזו שעבר סינון מבעלות אינטרסים כאלו או אחרות.

תמיד התייחסתי בזלזול ברצונם של עורכי החדשות להעלות את סף הריגוש שלנו ע"י עוד ועוד חדשות רעות. כשהייתי בת 16 קראתי לידיעות אחרונות "העיתון של מדינת הדרמה קווינס". אבל יש תחושה של הקצנה לאחרונה (זאת אומרת ממה שאני שומעת מסביבי, כאמור אני די נמנעת), אפילו ביחס להיסטריה הרגילה של השנים הקודמות. אני לא טוענת שהאייטמים שמשודרים הם שקריים, אבל יש צורה של הגשה, כלומר להפוך צד אחד בסיפור ל"טוב" וצד אחר ל"רע" ולעורר עליהום סמוי, במקום לבדוק את העניין בצורה מעמיקה ויסודית (אני מדברת יותר על אייטמים על אנשים פרטיים (לדוגמא רוז וההיא מבית שמש) ופחות על פוליטיים), יש בחירה של איזה אייטמים לשדר (האם שמעתם בחדשות לאחרונה על שלושה פלסטינאים חולים הנמצאים בסכנת חיים ונמענת מהם הגישה לטיפול רפואי ראוי?).

כמו שסיוון דגן טוענת במאמרה, אני לא חושבת שיש ביאוש טעם כלשהו. הערת ביניים: אני חושבת ששהתפרצות הרגשית הזאת של היאוש קיימת דווקא בגלל שהנפש הקולקטיבית הישראלית מנסה להיות נורא קשוחה ולא להביע רגשות (אני לא מכלילה כמובן, פשוט מדברת על הממוצע) אז מרוב הדחקה מתפרצים רגשות לא יעילים כמו יאוש.

אניווי, עם כל ההתמכרות של אנשים לחדשות רעות, אני שומעת יותר ויותר קולות של אלו שנמאס להן. עלתה בי מחשבה שאולי אני צריכה להתקדם מפוזת בת ב-16 המזלזלת, ולדרוש מעורכי החדשות לתת את הדין. לדרוש חדשות מעמיקות, רגועות ופרופורציונליות במקום כאלו המחפשות רייטינג. אל תתפסו אותי במילה, יש לי התחייבויות קודמות, אבל אני מדברת על דבר פשוט כמו לשלוח מייל לחברת החדשות הדורש את הנ"ל. ולא לשכוח שיש לנו קלף מיקוח טוב: אנחנו אלו שאוחזות בשלט, ואנחנו גם יכולות פשוט להעביר ב-8 בערב לערוץ אחר... זכותנו לדרוש סוג כזה של חדשות.

power to the people.

(וואו, לא התכוונתי לכתוב כל-כך הרבה)