הפוסט הזה למטה - מטריד אותי קיומו. אבל אני יודעת שאם לא הייתי כותבת אותו אז...שכחתי איך מנסחים את זה. יש משפט כזה טוב באנגלית שמבהיר את זה. לא משנה.
הבעיה היא שמחר אני אשנא את הפוסט הזה. לפוסטים רגשיים, ולרגשות בכלל, אין קיום מעבר להווה. ולכן בהתקף של מבוכה אני מוחקת אותם (עריכת 1984), חוץ מכמה, שהם בעצם יצירות מופת.
סורי שאני לא מלוטשת. קשה להיות מזויפת אחרי מוות ושלוש שינה (זאת הייתה כל כך ביקורת, שאני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל שזאת ביקורת(אני כל כך אוהבת את המשפט שניסחתי עכשיו))
אני פשוט במצב האידאלי לאוטומטיזם.
תקשיבו יש לי הודעות מנהליות, אבל אין לי כוח לשומן הזה. שתדעו לכם שרוב מי שקורא פה ומכיר אותי כנראה, אבל לא בטוח, יופיע בפרויקט שלי. רשימה של אנשים תעלה, ואם זה ממש מפריע לכם אז אני אצור קשר או ההפך, אבל תדעו שאין לכם מה לדאוג כי אלו לא תמונות חושפניות או מביכות או משהו, והן גם נמצאות בתוך ים של תמונות, גם ככה לא יתעקבו עליהן, וזה לפרויקט של בית ספר, אז למי ממילא אכפת?
מעניין מה יקרה אם יום אחד אני אעלה לפה כתיבה אסוציאטיבית. "לא יהיה טוב".
איילת, בגלל שגנבתי לך את "גוגי", אני מרשה לך לגנוב ביטוי שלי.
בולאט (זה בלאט בערבית ברבים),
DX