טוב, בגלל שכולם עשו פוסט על רוקי - גם אני אעשה אחד.

היום שלפני

- יצאנו מטבעון, אני, תמר וגיל, ונסענו הרבה הרבה עד שהגענו לרעננה.

- שמה פגש אותנו יושב ראש נוער העבודה, ושמו בישראל גיא.

- נסענו לנו לפארק רעננה, שיש לציין שהוא הפארק הכי מאגניב בארץ, כי הוא ענקי ויש בו רכבת ואגם מלאכותי.

- ישבנו לנו על הדשא, ואני וגיל נחנו בזמן שתמר וגיא דיברו הרבה הרבה על פולטיקה. גיא חשף בפנינו את ההפגנה נגד הפסיפלורה.

- ואז בא חתולה אפור, והתחלנו מאוד להתלהב ממנו, עד שראינו שיש בתחתית העין שלו משהו לבן. כיף כיף כיף. הוא בא והתחכך במרפק של תמר, ואז כשהוא פתח את העין ראינו שהמשהו הזה עבר לגבה, אבל רק חלק ממנו. למרפק של תמר שלום.

- ואז בא אנדרי (שמבטאים כאנדריי, להזכירכם), והיה לי כיף כי הוא זכר אותי מהמפגש. הלכנו לנו לאגם, שבו (כך אנדריי הסביר לי) גדלים מוטציות, ראינו זיגזג,ישבנו קצת ואז הלכנו.

- מקדונלד'ס.

- אנדרי נטש אותנו, והלכנו לביתו של גיא, שיחקנו טליסמן, ואכלנו ארוחת שבת גדולה.

בדשא של רוקי

- התחלנו לנסוע לרוקי, אנדרי חזר שוב, ואספנו בדרך את מתן ואלכס, גם הם וירג'ינים כמונו (או יותר נכון - כמו שהיינו).

- כשהגענו לקולנוע המצב היה כזה: תמר התרגשה מאוד, אני הייתי בהיסטריה, וגיל הייתה דווקא די רגועה.

- ראינו את תום ממורמר, שבמציאות הוא לא ממורמר (הודעה לתמר: זה מאה אחוז היה הוא, גם עם מי שדיבר איתי לא היה בטוח הוא). ראינו את כל האנשים המאגניבים מישראבלוג, ואפילו דולף אמר לי משהו ("את דומה לשירה. אל תקחי את זה אישית").

- ראינו את אדווה הקטנה, שישר זיהתה שאנו וירג'יניות. היא החליטה שאנחנו שלה, וסומנו עם וי על המצח כמיטב המסורת.

- היה עוד שעתיים עד להתחלת המופע, אז הסתובבנו כולנו, ברחובות רמה"ש עם וי על המצח, כשמכל מקום אנו שומעים "הייתם ברוקי? אתם וירג'ינים? איזה מאגניבים אתם!".

- חזרנו למדרגות. פתאום אנו שומעים קול נגינה, ומסתבר שאלו היו אורן ודרור (הידוע בכינויו כ"זה שתקוע בפיפטיז"). הם באו כשהם צבועים מכף ועד ראש כקונטרה לפריקים השחורים שאיכלסו את הקולנוע. דרור נשאר לשיר איתנו את בוהמיין רפסודי, ואורן הלך לחפש אותי כי הוא לא זיהה אותי בהתחלה. זה בגלל שאני משתנה מרוב היסטריה. (בדיחה פנימית. אתם לא מגניבים).

רוקי עצמו

- וירג'ין סקרפייס לטל.

- הרבה אנשים צעקו דברים.

- טל/פרנק היה ענק.

-הלכנו.

אחרי רוקי

- די לסגוד לאבא שלי.

אני הולכת לרוקי ביום שישי. ואני מפחדת.

טוב, אז הגיע הזמן, בדיליי רציני, לספר על עלילות ניצנים 2005:

- התלבשתי עם גרדרובה של תכשיטים, כמחווה לעומר יהוה.

- אבא גלילי הסיע אותי, את לוטם ואת ניקה למרכזית המפרץ. כרגיל, התבלבלנו והחלפנו שלוש רכבות.

- באנו, התישבנו, לא עשינו כלום, ואז שוב הלכנו,לא זוכרת למה, והתישבנו על סוללת חול ליד הכניסה לבמת שקיעה. לא עשינו כלום, אני שתיתי מים מגעילים עם טעם לוואי מהברז. ואז הורדתי חולצה והראתי לעוברים ושבים את בגד הים הגותי שלי. לוטם וניקה ישבו ודיברו ואני שכבתי ועשיתי מדיטציה. פתאום בא איזה אחד עם בגד ים קטנטן ומישהו עם גיטרה. הם נכנסו לבמה. לא הבנו למה הם נכנסים. ואז הסתבר שהם חלק מ"אינפציה". כן כן. 

- "אינפקציה" התחילו , לוטם וניקה ישבו במקום, ואני חדרתי אל עומק הקהל. הם היו טובים, לא ידעתי שיש להקות כאלו טובות בארץ. עשיתי הדבנגינג ו/m\, לאחר ההשתלמות שעברתי במטאליסט. מסתבר שהיו שם אנשים ממטאליסט ותהיתי למה הם שמה, הרי זה לא לרמתם...בגלל אותם אנשים, דרך אגב, כמעט מצאתי את מותי בפוגו שנקלעתי אליו בטעות. הייתה הופעה טובה.

- אחרי זה הלכנו לשבת בים, ניקה ולוטם הלכו לרקוד, ואני ישבתי וראיתי את השקיעה בבגד הים הגותי. אחח החיים הטובים.

- התחלנו ללכת לכיוון הבמה המרכזית, שבה שייגעצ היו אמורים להופיע. אני אישית רציתי ללכת לקידמת הבמה , אבל אח"כ , מעדויות שסיפרו לי, הסתבר לא הפסדתי כלום ושזה לא היה מומלץ במיוחד(ערסים, חוסר חמצן וכו'). שייגעצ היו טובים, אבל יובל מנדלסון קצת עצבן אותי, נראה שהוא קצת הופך לפוזר, אהמ אהמ...

- אחרי שנגמר שייגעצ חשבנו שנחכה עוד שעה עד שהיהודים יעלו, וחשבתי "טוב יש לי זמן לעשות פיפי". אבל הם עלו תוך 10 דקות, מה זה במינוריות, בקושי זיהינו שזה הם. הפיפי כנראה יצטרך לחכות לאח"כ.

טוב, לא אכפת שום דבר ממה שאתם חושבים, לא אכפת שאתם חושבים שהם גרועים, שההופעה הייתה גרועה ושאתם שונאים את אורית שחף - היה מדהים. יצא לי הדבנגינג טבעי, מזמן לא רקדתי כל כך בכיף וכל כך בטבעיות. היינו יחסית מאחורה, איפה שהאנשים היותר "רגועים" נמצאים, אבל כנראה שהתאמתי יותר להיות אחת מאנשי ה"קדימה"...נראה לי שכל אלה שהיו מאחורי שנאו אותי...

רגעים מרגשים: כשאורית ותום שרו "מחפש תשובה" והתנשקו, ה"סטיירווי טו הבן" בסוף של ג'קי, וכשתום בכה ("אתם מדהימים, אני לא רואה אתכם מרוב דמעות"). אחרי שעתיים, יצאתי עם רגליים כואבות ותפוסות, שרפתי בטח איזה 1000 קלוריות, ורציתי לישון. אבל היה שווה בהחלט.

חכו, אח"כ אני אוסיף את עלילות הרכבת.

כיף פה. מצאתי עכשיו באחד משיטוטי בישראבלוג, לגמרי במקרה, שלושה בלוגים של אנשים שאני מכירה, ושלא ידעתי שיש להם אחד.

בחופש הזה אני רוצה:

לישון בחוף ים.

לצלם את הבית של סבא וסבתא.

ללכת לרוקי.

לאסוף פריקים.

לראות הופעה במקום סגור (כי עד עכשיו הייתי רק במקומות פתוחים...).

להיות במועדון ערסים.

לצייר דברים.

לחשוב מה אני עושה לפרויקט באומנות.

ללכת לנחלת-בנימין.

להחזיר לעומר 180 שקל. וגם לראות אותה.

כן כן

חם לי.

עוד שלושה יומולדת שנה לבלוג, והפעם יהיה פה ספיישל, בניגוד לאכזבת חגיגות החצי שנה.

DX

נ.ב

לאפרת חזר האינטרנט! תגידו לה מזל טוב!