אמרו לי להמליץ על 5 בלוגים מלאחרונה שאהבתי, אבל אין הרבה בלוגים מלאחרונה שאהבתי, כי רוב הבלוגים מלאחרונה סאקס. ולכן אני כותבת על 5 בלוגים שאני אוהבת באופן כללי:

The Black Widow - אין הרבה בלוגים שבהם אני נהנית לקרוא על חיים של אנשים אחרים, לא כולל בלוגים של אנשים שאני מכירה. את הבלוג של עמית אני כן נהנית לקרוא, מאיזושהי סיבה שאני לא יכולה להסביר, אבל מה שאני כן יודעת זה שאם הבלוג שלי היה מוגדר כבלוג חושפני ואישי ולא הייתי פרנואידית וכאלה, הייתי כותבת באותו קונספט כמוה: כמעט כל מחשבה שעולה בראש נכתבת.

כריסטיאן - בבלוג של שני יצא לי להיתקל עקב העובדה שהיא מקורבת אל דרור גולדין. בשני הרוקיז האחרונים אפילו יצא לי לפגוש אותה, ולצעוק אחריה "אהה!!1 שני קגן!!!11 אני מעריצה שלך, תחתמי לי על החזייה!!!!!!!!1".  גם לבלוג הזה אני נמשכת מסיבה לא ברורה, אולי בגלל השיק הרמתשרוניקי (אז מה אם אני חמה על רמת-השרון, אז מה??). מפרסמת תמונות בעיקר (נהדר לחובבי צילום), ומדי פעם כותבת אנקדוטות מחייה.

genetically engineered - הממתק החדש לבית "הקבועים שלי". בת 14 לא טיפוסית עם חיים מעניינים ויכולת ניסוח גבוהה.

Liri - עיצוב מטורף.

עיקר החדשות - בואו נביא אותה ביציאה אינטלקטואלית. אין לי הרבה זמן לכתוב (אני הולכת עם עומר יהוה לבית קפה): קומיקס אקטואלי (כן, אני יודעת ש"אינטלקטואלי" ו"אקטואלי" נשמע דומה מדי, אבל לא מצאתי מילה אחרת), ולפעמים יש בו גם מוסר השכל.

(יש עוד הרבה בלוגים שאני אוהבת, אבל לא רציתי לקשר כי או שהם פופולריים מדי, או שהם לא פעילים מספיק.)

(קישרתי את הפוסט ל"נושא החם". יהיה מעניין לראות את ההמונים צובאים לי על הבלוג (המונים = עוד 30 אנשים))

DX

מרפי: "ליאור מנסה לעצב את בבלוג שלה עיצוב חדש ומגניב? מהר, צריך להפוך את כל הגוונים במסך לצהובים ולהקשות עליה עוד יותר!"

זה סיפור אמיתי אגב, לפני כמה דקות אני יושבת לי בביטחון ובתמימות מול המחשב, ופתאום out of nowhere המסך נהפך לצהוב!

בכל מקרה, כינסתי אתכם כי אני לא מבינה, שוב, מי קורא פה. אני מרגישה כאילו אני מדברת לעצמי. הירידה במספר הכניסות מעידה על כך שרוב קהל הקוראים פה הם אנשים שמכירים שעכשיו התחילו להתגייס לצבא השומן, אבל בכל מקרה יש אנשים עקביים שנכנסים כל יום. כל מי שקורא קבוע - שיכתוב "אני" בתגובות.

שונאת לחשב סטטיסטיקות,

DX

פעם אחת, לפני שלוש שנים...

<אני מסתכלת על המחשב של בץ וחוזה באתר ורוד ולא ברור>

אני: מה זה?

בץ: אה, זה מין דבר כזה...

אני: כן, אבל מה זה??

בץ: אה...זה בלוג.

אני: מה זה בלוג?

והשאר היסטוריה.

אני נשארת בישרא עד שהאתר יפול. כבר הצהרתי בכיף שאני כבר רוצה להגיע לגיל 21 ולראות את השטויות שכתבתי פה.

לפעמים אני שונאת לכתוב פה. לפעמים אני שונאת לקרוא את מה שכתבתי פעם. אני לא מרוצה מרוב הפוסטים שלי. אני לא אוהבת את רוב הטרנדים הישראבלוגריים (פקאצות, להתקיף בלוגים של פקאצות, הקפצת פוסטים, בלוגים לא ראויים שמגיעים לטבלה, ואיך אפשר לשכוח את תום ממורמר). אבל משום אני ממשיכה, מה שנקרא - מכוח האינרציה (לא שאני יודעת מה זה), כי זה כיף, ומעביר את הזמן, ואני חושבת שגם האספקט החברתי (העובדה שלרוב האנשים ב"חאבורה" שלנו יש בלוג) מאוד תורם להישארות שלי.

אתה יכול להיות מי שאתה רוצה בבלוג שלך. כבר ציינתי שוב ושוב שאני לא עליזה בשלשלאות, לפעמים הייתי רוצה, ולא שאני לא  צינית או ביקורתית בחיי האמיתיים, אבל אין בי את המשהו העליזה בשלשלאותי המוחצן הזה, ואני סך הכל בן-אדם די מופנם, למרות שאני לפעמים עושה רושם קולני. יודעים מה? אין לי יותר מדי מה להגיד לגבי כל העניין הזה, אז אני אסכם כמו שזקנים מסכמים: זה נחמד, פשוט נחמד הדברים שיש היום.

מזל טוב ישראבלוג, היית לי בית, אח ורע. עד 120.

רגע!

גם איילת חוגגת לבלוג שלה שנתיים, למרות שהיא שונאת אותו.

אל תשנאי אותו.

תברכו אותה.

רגע, עוד שנייה!

אישרו לי את היצירות בבמה, כרגע אני לא אקשר לפה, אבל כל המיוחדימניקים מביניכם שראויים לקבל את הקישור יקבלו, ומי שלא יקבל ורוצה ויהיה ראוי, שישאיר תגובה ואני אשלח לו את הקישור.

סימן טוב ומזל טוב,

DX

איזה כיף זה לשמוע חתולות זקנות מיוחמות עם קול של אישה נרצחת.

מבאס לעדכן, כי חם לי עכשיו, אבל החיים חזרו לשגרה, וחזרתי לfull buisness, הספקתי כבר לעשות שיעורי נהיגה (ולעלות בטעות על המדרכה בכיכר, ולכבות בטעות את האוטו שלושה פעמים באותו שיעור), וללכת לכל-מיני-מקומות-שאין-להזכיר-את-שמם, ולצייר, ולתעד דברים על המחשב.

נו, אין לי כוח

רציתי לכתוב על הנושא הזה לקראת סוף(?) המלחמה, אבל בא איש ואמר בדיוק את מה שרציתי להגיד לגבי העובדה שלחלקנו יש נטייה לשקוע לתוך תסמונת הקורבנות.