נדהמתי מהכיסוי השולי ביותר,ממש איזכור אגבי, אשר ניתן לשריפת בתי היהודים בפקיעין.
כל התקשורת סוערת (עד שבאו אוהדי בית"ר והשיבו את פקיעין לפרופוציות) סביב האירועים בפקיעין ומפנה כתף קרה לכוחות המשטרה. ובכן:
א. אנשי פקיעין קיבלו מסע יחסי ציבור נפלא ומגמתי בו נשפכו קיטונות של רוטחין על כביכול התנהלות מגושמת של המשטרה מול הציבור הדרוזי .
כל זאת תוך התעלמות מחרידה של התקשורת ממצב ידוע של אזלת יד שהייתה למשטרה באכיפת החוק מול בני מיעוטים.
ניראה כי המשטרה חפצה לתקן מצב חמור זה שנכפה עליה על ידי גורמים אלימים מקרב בני המיעוטים,אך הטיפול התקשורתי המעוות בעניין יקשה מאוד על מימוש האינטרס של כל מי שיושב בארץ הזו:
שכל אזרח יהיה כפוף לחוק.
ב. ההתעלמות וחוסר היחס הראוי לפגיעה החמורה ברכוש היהודי פשוט מזעזעים.
בתים שלמים נשרפים,ציבור שלם נוהג כבפוגרום ובמדינת היהודים-שקט ודממה! אין פוצה ומצפצף!!!
ג.בראיונות בתקשורת ניתן נתח ענק לתיעוד מיסכנות הדרוזים כאילו אין שום רקע קודם לאירוע.
כל זאת נכתב עם הרבה כבוד והערכה לעדה הדרוזית,עם כאב על יחס לא ראוי שלעיתים אנו הישראלים נותנים להם בזיהויים כשאר ערביי ארץ ישראל והרכנת ראש בפני החללים בני העדה הדרוזית
אך בפשטות-
נמאס היחס הכפול כלפיי השוטרים.
תנו להם את הכבוד הגדול המגיע להם. כולנו מקבלים כל-כך כמובן מאליו את המסירות ,סיכון החיים,הויתורים הכה אנושיים וישראליים מדי פעם במתן דוחות בדרכים ולא מבינים שביום בו המשטרה צריכה להתגונן בפני התקשורת על כי חפצה לשמור את החוק גם במקום שקשה לעשות זאת,זהו יום אבל לדמוקרטיה הישראלית. יום בו הכלב,כלבה של הדמוקרטיה, נושך את עצמו לדעת.
כאב לי לראות את השוטרים עומדים ומצטדקים על מה שעשו,על לא עוול בכפם.
מבהירה כי אין לי כל קשר אישי משפחתי או אחר ליהודי פקיעין או למשטרה.
ומאחלת לכל שוטרי ישראל לכל החיילים הדרוזים וחיילי צה"ל בכלל שישובו תמיד בשלום ממשימתם. בעזרת ה'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שי-ילי כהן
