אני צריכה להפטר מההרגל המגונה הזה של לחפש אקסים באינסטגרם, להסתכל על תמונות ולקלל אותם.

הרי לא באמת מזיז לי מה קורה איתם, לי טוב מאד כרגע, יותר טוב ממה שהיה לי בשנתיים האחרונות.

אני מרגישה שאני בשיא היצירתיות שלי, רק חבל שאין לי זמן לממש, וגם מהבחינה הזוגית אני חושבת שאני מתקדמת למקום הרבה יותר שלם ובוגר, מקום של השלמה עם האובדן של העבר שלי וקבלה של העתיד.

המטרה הבאה שלי תהיה לא להסתכל יותר לכיוון הבית שלך כשאני עוברת ברחוב, זה פשוט מציק לי.

אני כבר מזמן לא נוסעת משם בכוונה. אבל כשזה קורה אני לא יכולה שלא להעיף מבט לעבר החלון שלכם.

האובססיה הזו מציקה לי כי אני יודעת שאני לא באמת צריכה את זה.

יש לי לפעמים מחשבות מוזרות כאלה על דברים כמו כמה מגניב זה ללכת, איך שהרגליים זזות. וכמה מוזר זה למחוק מישהו פתאום אחרי כל כך הרבה שנים ביחד. הלוואי שיכולתי להקיא הכל החוצה

אבל שישאר בי רק מספיק מן הכאב כדי להמשיך ליצור, הרי אני יודעת שאני לא פרודוקטיבית כשאני במונוטוניה.

עבודה עם helvetica וספר ישן של גוף האדם