עייפתי מכל השטויות, אין לי כוח ולא בא לי

אני מתחילה דברים שאין לי כוח להמשיך או לסיים ונתקעת בחרא מקום, בינתיים פוגעת באנשים, כאילו הם סתם איזה בובות ראווה בדרך.

אני לא מבינה למה אני נמצאת במקום הזה כל כך הרבה זמן, למה שום דבר לא משתנה?

התפשרתי כל כך הרבה, ויתרתי, העלמתי עין, ועדיין לא יוצא מזה שום דבר טוב.

אני לא בררנית ולא מבקשת יותר מדי, ובסופו של דבר עדיין נראה לי שמה שאני מדמיינת אצלי בראש שאמור לקרות, זו רק ציפיה גבוה מדי מהחיים האלו.

מה נסגר עם אנשים?