קשה להזכר 6 שנים אחורה, בילדה שהייתי במערכת היחסים הראשונה שלי.

אני לא זכרתי איך זה לאהוב מישהו באמת ולהתמסר למערכת יחסים כמו שצריך.

עכשיו כשזה קורה לי שוב אני מרגישה שאני משתגעת. לפעמים עולים בי הזכרונות שמזכירים לי ששום דבר כנראה לא השתנה בי בכל הנוגע להתחלת מערכת יחסים רצינית.

הרי כמה ניסיון כבר יש לי? אתה השני אותו אהבתי, ואני בת 24.

אני מתחילה להזכר שאני חונקת וקנאית, שקשה לי לסמוך על מישהו מלבדי

אני נזכרת שגם אז הייתי בוכה המון, כל הזמן

אני נזכרת שכשכל פעם שרע לי אני מנסה לעשות גם לך רע, כדי שארגיש קצת יותר טוב.

באמת שלא זכרתי את עצמי ככה, וזה דבר עצוב לגלות שכזו אני, כי לא ככה רציתי להיות

ולשנות את זה קשה לי, כי יש בי כל כך הרבה לשנות.

לפעמים צריך קצת עזרה מבחוץ כדי לאהוב את עצמך יותר, ולהבין את הבעיות.

אני מקווה שהתהליך הזה יתחיל כמה שיותר מהר ושאגיע לשלמות עצמית, כי אני לא רוצה לאבד אותך בדרך.