אהבה, כמו הסכין החדה מפצלת אותך לשניים- לפניה ואחריה.

לפעמים אני מאחלת לעצמי לא לאהוב יותר לעולם, כדי לא לכאוב יותר.

בסרטים תמיד מספרים ששווה להפגע כדי לאהוב וזה שקר.

כיף לחשוב מחשבות רומנטיות ולחיות באשליה הזו. אבל כאב שכזה לא שווה שום תמורה. 

לפעמים אני יושבת לבד בחדר וצופה בטלויזיה, אומרת לעצמי שיותר טוב מזה כבר לא יכול להיות, לא אפיק הנאה מלהוסיף עוד גוף לידי שם במיטה, אולי רק פיזית. לא אוהב את עצמי יותר בזכות אחר ולא אהיה טובה יותר. אהיה מדוכאת ומפוחדת מהשקרים.

לעולם לא אאמין לאדם באמונה שלמה, כי אני פשוט לא מסוגלת. זה כבר לא משנה אם זה משהו שטמוע בי, כלום כבר לא משנה.

הלוואי והייתי בן אדם רע, שהורס ופוגע, שדורס אנשים. שלא נפגע בעצמו

רוצה רק קצת שקט, לברוח מכאן רחוק

אני אהבתי אותך חתיכת מטומטם