אולי זה יצליח הפעם, אולי זה לא

מפחדת לקחת כמה צעדים קדימה.

נמאס לי לתקן אותנו, לא מחפשת ללכת אחורה

שנינו אמרנו שלא חוזרים למשהו מקולקל. אין הפסקות, אין להתחרט. פרידה זו פרידה

אני עצבנית עליך כי כבר אמרתי לך אלפי פעמים שאנשים לא משתנים. לא אני ולא אתה. ואתה מצפה ממני להשתנות שוב ושוב, כאילו אני לובשת איזו מסיכה שכל מה שאני צריכה זה פשוט להוריד אותה.

אני אותנטית מדי. יותר מדי בשבילך כדי להכיל. יותר מדי בשביל כל אחד אולי, אבל זו כבר בעיה שלי.

נמאס לי שמצביעים לי על החסרונות שלי. אני מודעת לכל אחד מהם. אחד מהם שאכפת לי מדי, כן גם ממך, תמיד היה אכפת לי מדי. עד שהחלטת להפרד ממני הלב שלי נקרע מתוכי מהפחד שאולי אצטרך לסיים מערכת יחסים כל כך ארוכה כי שנינו ראינו שזה פשוט לא עובד.

ועכשיו לחזור לכל זה העלה בי פחדים ישנים. אתה מעלה בי חרדות.

כל כך פחדתי מדברים כשהיית איתי. לא הרגשתי מוגנת, הרגשתי לבד.

אז מה עדיף? פחד ישן או פחד חדש?

פחד מהידוע או פחד מהלא נודע?

אולי עדיף לי לוותר על הכל מראש, אני תמיד מתמלאת פחדים בכל הנוגע לקשרים, בין אם חדשים ובין אם ישנים.

אני שונאת להתחיל קשרים ושונאת לסיים. שונאת משחקים

לא רציתי להשאב לתוך המערבולת הזו שוב, נמאס לי להרגיש את זה כל פעם מחדש