כל הזמן, הזמן נגמר לי.

יותר נכון, כשאני לידך-הזמן נגמר לי

נגמר כל כך מהר, שלפעמים אני מנסה לעצור את הרגע ולהרגיש את עצמי באותה נקודת זמן, כדי שאולי לרגע יהיה נדמה שהזמן עוצר, שנתמשך.

רוצה שיגמר לי כל הזמן חוץ מהזמן איתך.

שימים יחלפו ושעות יעברו, וכשאגיע אליך הכל יעצור, יעבור כל כך לאט שכבר ימאס לי

כל הזמן, הזמן נגמר לי. אני כל הזמן תוהה אם גם לך כל הזמן-הזמן איתי נגמר. אם גם אתה מחכה לרגע בו נראה אחד את השניה בכל דקה ביום.

אתמול כשהסעת אותי הביתה רציתי לבכות. כי שוב הזמן נגמר, וכי התגעגעתי אליך עוד לפני שבכלל באת.

התגעגעתי אליך חודשים רבים לפני שהכרנו.

סיכום שנה מוזרה וסוערת,

כזו שלא אאחל להרבה אנשים

אני מסתכלת אחורה ומרחמת על עצמי, על כל השקרים שסיפרו לי, האשליות שהאכילו אותי, הזלזול

שהתייחסו אליי כמו לכלום, עוד אחת, עוד אחרת

שחשבו שאני מטומטמת

שחשבו שאני מסוגלת-

לאהוב מבלי לשכוח

שניצלו

כל אלו שהכרתי להורים בלי באמת להאמין שהקשר איתם ימשיך

אלו שרק עברו אצלי כדי שלא אעביר עוד לילה לבד

כל הסתם הזה רק כדי להגיע אליך

אני עוד משפשפת את העיניים,

מתה מפחד.