בלבולי מוח

טוב, אז אני אסביר לכם למה זה כ"כ משמח אותי,

עד עכשיו אמא שלי עבדה רק בספריה אחה"צ, וכל הבקרים היא היתה בבית. עכשיו, אתם מבינים מה זה אומר?! לי יש שביתה, ואני כל היום בבית, והיא ואני הרבה זמן לבד, זה לא טוב. בכלל לא. אמא שלי היא אולי הבנאדם הכי נג'ס ועקשן שקיים בעולם. אם לא לומדים בבצפר, זה אומר מבחינתה שצריכים ללמוד לבד בבית.

אבל זו לא הבעיה, אתם מבינים, אני דווקא מסכימה איתה בקשר לזה, כי אח"כ יהיה לי הרבההה יותר לחץ ממה שכבר היה אמור להיות. הבעיה היא שאצלה לימודים זה לא נגיד ללמוד שעה, לעשות הפסקה, ללמוד עוד קצת, לראות טלויזה, עוד ללמוד, לצאת עם חברות וכו'. לאא אצלה זה צריך להיות ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד, לקרוא ספר (זה הפסקה), ללמוד, ללמוד, ללמוד וכו'. זה מה שהיה עד עכשיו, מתחילת השביתה, זה אומר בערך שלושה ומשהו שבועות.

אבל לא עוד! no more baby!! עכשיו היא מצאה עוד עבודה בספרייה אחרת! בבוקר! ככה שהיא יוצאת בערך כשאני קמה, כשהיא מסיימת שם, יש לה את העבודה בספריה השנייה! אז היא חוזרת רק בשבע בערב! ולי אין יותר ניג'וסים!

בכלל, אמא שלי היא סיפור בפני עצמו.

אבל לזה צריך להקדיש פוסט נפרד.

אני לא אעיק עליכם כי אני יודעת שגם אם יכנסו לפה אנשים אף אחד לא ממש יקרא את זה. יש לי ניסיון כבר.

אבל, לא נורא, אני לא נעלבת, באמת שלא.

~פורצת בבכי~

 בלבלית.

אני לא יודעת אם זה יעניין אתכם, אבל אני אכתוב פה על דעותיי, מחשבותיי, וחיי. בקיצור, בלבולי מוח.

החלטתי לפתוח בלוג רק כי לפני כמה זמן הגעתי לבלוג הישן שלי, זה שהפסקתי לכתוב בו לפני שנתיים, וזה היה מאוד נחמד לקרוא מה חשבתי אז, מה עניין אותי (כנראה שהייתי ממש אבל ממש משועממת אז) מה רציתי מהחיים שלי, ממה התלהבתי כל כך, וכו'.

זה יהיה די כיף לקרוא עוד כמה שנים את מה שאני ממשיכה לכתוב עכשיו מאז, והאמת היא שלא ממש אכפת לי אם אף אחד לא יקרא פה כי אני כותבת בשבילי. הסיבה שאני לא כותבת את כל זה בתוך יומן אמיתי (מחברת), היא שזה יהיה נחמד אם מישהו יקרא פה מדי פעם, ואני יודעת שזה לא יהיה קבוע, כי אני לא כותבת בצורה כ"כ מעניינת.

אז לספר לכם על עצמי?

אני בכיתה י"א, 16 וחצי,מספרת יותר מדי בדיחות קרש שמצחיקות אותי בלבד, אוהבת את החיים, אופטימית, כואבת לי הבטן כי הייתי אתמול במסיבת יומולדת ואכלתי יותר מדי שטויות (כבר חירבנתי שלוש פעמים היום!). אני חושבת שזה הולך להיות בלוג אנונימי, כי אין לי שום רצון שמי שמכיר אותי יראה את כל מה שאכתוב פה.

אם שחכתי משהו, לא משנה, יהיו מספיק פוסטים לאח"כ.

בלבלית.