כי ככה זה כשאת גדלה תחת ביקורת

כשתמיד מחפשים על מה להעיר לך

כשכלום מהחיובי שאת עושה לא מקבל פידבק חיובי

ועד שאת עושה אותו,

לוקחים את זה כמובן מאליו.

כשכבר היית מפסיקה לבוא אליהם

עם הציונים שהיית מקבלת בבית ספר

כי היי..

זה רק עוד 100 לאוסף.

הרי ברור להם כשמש שהילדה המשולמת שלהם לא תעז לחרוג מזה.

כשלא היתה לך כבר שום סיבה לדווח להם על הערות טובות

או על ההישגים הספורטיבים התכופים

כי זה הרי ברור..

"הילדה שלנו מושלמת."

הם ידעו שאת לומדת,ידעו שאת מתאמנת ומתעלמת

אבל אףפעם הם לא ידעו

והם גם אףפעם לא ידעו

כמה

אףפעם הם לא ידעו על כמה באמת ויתרת

אם זה ביציאות ואם זה בחברים,בחברות

הרי תמיד היית הילדה העסוקה

בלימודים,בריצה מחוג לחוג,בשיעורים

כשלאט לאט כמובן זה

'השתדרג' בריצה

ממגמה

למגמה

למגמה.

והכל?

כדי לגרום להם להתגאות בך.

כדי לגרום להם להיות מרוצים.

תקראו לה נאיבית

אבל היא האמינה באמת שהיא מסוגלת לעשות את זה.

שהיא יכולה לגרום להם לומר

"זאת ששם..זאת הבת שלנו."

וזה לא קרה.

אףפעם.

ככל שעברו השנים התחלת להבין

שכל מה שאת עושה

מיותר

הם לא יבינו עד כמה את באמת משקיעה

כדי להגיע לכל מה שאת מגיעה והגעת אליו.

וכמובן שככל שעברו השנים הלימודים גם הפכו לקשים יותר,

הרצון שלך ללמוד הלך ופחת

כי הכל היה יותר מידי מובן מאליו אצלם

והתוצאה היתה שהילדה המושלמת של אמא ואבא

כבר לא היתה כ"כ מושלמת.

והם?

לא הבינו מה קרה.

התחילו להאשים את המורים,את המאמנים

אבל לא

זאת היית את.

כבר לא היה לך חשק לכלום,

לא היה טעם,לא היתה לך שום מטרה.

את ידעת,

לא חשוב מה תעשי- זה אףפעם לא יספיק.

כי גם כשהיה לך קשה במשהו

אמרת להם,התוודת בפניהם

והם חייכו ואמרו

"את תעברי גם את זה..את יכולה לעשות הכל."

ואת 

עמלת,למדת ימים ולילות

עד שהגעת לנקודה שיכולת להתגאות-

עד שהצלחת להתגאות בהישג שלך

למרות שהתוצאה היתה 'רק' בינונית, התגאת.

אז לא..הם לא קיבלו את ה100 שלהם,זה היה 'רק' 80.

אבל את התגאת..

כי את ידעת 

כמה קשה היה לך להשיג אותו,את ה'רק' הזה.

את ידעת

על כמה ימי הולדת,סרטים ובילויים

 ויתרת כדי להשיג אותו

אבל הם לא.

והם גם אףפעם לא ידעו.

וכמו שציפית-

הם התאכזבו

כי את צריכה להיות מושלמת

ויחד עם המבטים שלהם,המילים שלהם

הגאווה הזו שלך, נדחקה

 עד שגם היא הפכה לאכזבה

בגלל שזה עדיין היה 'רק' בינוני.

ואת הרי צריכה להיות

מושלמת.

וככל שעוברים הימים,השנים,הלימודים

את מבינה שזה לא יעצור, זה לא יפסק.

העור שלך

כבר יצר שכבה חדשה, מעין עור של פיל

הראש שלך

יצר מחשבות תמידיות של הרגעה

ואת אומרת ששום דבר כבר לא פוגע בך

כי הרי את כבר רגילה,

הרי את יודעת שלא חשוב מה תעשי-

הם יתאכזבו.

חבל

רק 

שהלב שלך

יודע שאת משקרת.

שכואב לך,

כואב לך עליהם

כואב שהם לא זכו למישהי שתעמוד בציפיות שלהם.

כי גם כשאת עושה כל מה שאת יכולה

זה לא מספיק

אין בך יותר מזה-כזו את

וזה לא מספיק.

ונכון,

את לא אותה אחת של פעם

כי כשאת יודעת שזה בלתי אפשרי, קל לך יותר

את מודעת לעובדה שזה לא נכון לתת להם לחיות דרכך

שזה לא נכון לאפשר להם לתכנן את החיים שלך.

ואת יודעת שלמרות שזה כואב

תמיד יהיה בך משהו

שירצה לרצות אותם ולהצדיק

את כל מה שהם השקיעו בך

תמיד תשאר בך אותה ילדה

שהכי רוצה בעולם להיות מושלמת,

בשבילם

שתדקדק בכל הפרטים,

שתשקיע את כל הנשמה שלה בכל דבר קטן

כי ככה גדלת,

כי רק ככה את  יודעת.

אם הדברים האלו קרו גם לך, אז אתה כמוני

גם אתה..כמוני,

מפתח נטייה קשה למושלמות.

גם אתה..כמוני

נוטה להתחשב יותר מידי בדעות של אחרים

גם אתה...כמוני

מקריב את חייך כדי לרצות אנשים שונים.

אם אתה כמוני, רע לך

מאוד רע.

וזה כואב לי לגרום לך להרגיש ככה,

זה כואב לי לחשוב שזאת אני שגרמתי לך להרגיש זאת.

אבל

אתה צריך לדעת,

כולנו..

הפדטנים,הדקדקנים

וכמו שכולם קוראים לנו

הפרפקציוניסטים

כולנו

צריכים לדעת

צריכים להיות מודעים

והכי חשוב

צריכים לנוח.

וגם את..

צריכה לנוח.

לנוח

ולהתכונן ליום שבו את סוףסוף תנצחי במאבק

שתפסיקי להצטער בפניהם על מי שאת

שתפסיקי לבקש סליחה על דברים שעושים לך טוב

ליום שבו את תעשי בחיים שלך

את מה שאת רוצה

את מה שאת מתכננת

את מה שאת שואפת

ליום שבו תביני ש

אין דבר כזה מושלם

ליום שבו כבר לא תעשי הכל רק כדי לרצות אותם

אלא כי זה באמת ובתמים 

חשוב

לך,

כי את יודעת שבאמת ובתמים

זה חשוב

לחיים שלך

ולא רק

כי הם רוצים או מתכננים לך.

ביום

שזה יקרה -

תוכלי

להתחיל

לחיות את חייך.

"קחי מה שתרצי, מי יסרב לך

 קחי את העולם כולו 

מי יוכל לומר לך לא

 אם רק תחייכי, מי לא יתאהב בך

 מי שאת רוצה יבוא

אל תלכי עם מי שלא

תעשי רק מה שאת אוהבת

 רק מה שאת חושבת

 שיהיה לך טוב

 יש לך זמן לגדול, כמה יפה את

 קחי את העולם כמו פרי

 קחי כל מה שאפשרי

 אין אחת כמוך, את כבר יודעת

שתוכלי תמיד לבחור.."

(מה שאת אוהבת- גלי עטרי)

-מכה אפורה-