"הנה הם באים ימים של שקט 

אחרי הרעש הגדול והנורא

 אפשר לנוח קצת על המרפסת

 ולאסוף את שברי הסערה

 הנה הם באים ימים של שקט

 כבר שכחתי איך שהם נראים

 אפשר עכשיו לפתוח את הדלת

 לשלוח אל הרוח ציפורים.."

מאז שיצאתי בבוקר מהאוניברסיטה ..

אני שומעת את החיים שלי מתעוררים

-מכה אפורה-

עוד פחות משבוע והפסיכומטרי המייגע הזה יגמר

 שרדתי כמעט 3 חודשים..אז מה זה עוד 5 ימים בשבילי?

אני חייבת להחזיק מעמד.

אני צריכה לאסוף את כל המאמצים האחרונים שלי

לרוץ אל קו הסיום בכל הכוח, גם אם לא נשאר

להרים את עצמי למרות שקשה

לא לתת לעצמי שום הנחות

ולא לוותר בשום אופן

לרוץ,לרוץ,לרוץ,לרוץ,לרוץ,לרוץ,לרוץ,לרוץ

כדי שבסוף אני אסיים את המירוץ הזה כ

מנצחת.

וכן, חבל לי שהוא לא כאן כדי להרים אותי כשאני נופלת..

או כדי לעודד אותי בדקות האחרונות של המירוץ.

אבל היי..

מה זה בשבילי עוד ניצחון אחד

אם במשך 17 שנה ניצחתי את כל הניצחונות שלי לבד?

אני רק צריכה לזכור שהוא איתי..

אז נכון, טכנית הוא לא ממש כאן

אבל איכשהו..בכל זאת,

הוא משתדל לעזור ולעודד כשהוא יכול.

אני מסוגלת

-מכה אפורה-